לומר שההפסד מול בנפיקה היה צפוי יהיה אנדרסטייטמנט בערך כמו לומר שבן כספית כותב מדי פעם משהו על בנימין נתניהו. דומה שאף אוהד ריאלי, שעבר את גיל 5, לא באמת האמין שנוכל לקחת נקודות במחזור פתיחה באסטדיו דה לוז. בנפיקה היא באמת אחת מהאפשרויות הגרועות ביותר שאפשר לקבל בדרג השלישי של ליגת האלופות, ועושה רושם שהם יתדפקו חזק גם על דלתות הכניסה לדרג השני ולהעפלה בקמפיין הנוכחי.
ועדיין, הופתעתי ממש לטובה מצורת העמידה ומהדרך שבה שיחקה מכבי חיפה – מבוקר, אבל עם ניסיונות התקפיים באופן שוטף ובאופן דומה לזה שהיא שיחקה בפיראוס ובבלגרד. זו לא היתה השתוללות ושליחת כוחות קדימה בלי ראש, אלא יותר התנסות בכדורגל באיכות וברמה אחרת, שהיתה בה לא מעט תחושה לימודית עבור מכבי כולה.
ההתרגשות, העייפות והעובדה שהיריבה מולנו טובה בכמה רמות מהיריבות שעברנו הפכו את כל הניסיונות לעקרים, אבל זו בטח לא היתה תצוגת ההתבטלות שאותה דמיינתי ושממנה חששתי. קבוצה טובה יותר ניצחה קבוצה טובה פחות במשחק כדורגל, בזכות האיכות והניסיון שלה. והאמת? חוויתי כבר לא מעט חוויות קשות יותר בחיי מלהפסיד לבנפיקה 0:2. בחוץ.
מה שכן – לדקות ולפרקים מסוימים בנפיקה עשתה לנו באר שבע ופירקה רגליים בברוטליות. העבירה של ז'ואאו מריו על סוף פודגוראנו חסר המזל צריכה לגרור אחריה לילה במעצר, לא רק כרטיס אדום. הכבוד שנותנים השופטים לקבוצות החזקות יותר ניכר היטב בכל מהלך.
יצאתי מהמשחק הזה עם שתי תובנות מרכזיות. הראשונה, אחרי העבירות הברוטליות, הנזק והפציעות שנגרמו לשחקנים שלנו, בנפיקה פתחה איתנו חשבון. השנייה, אחרי צורת ודרך המשחק, אני מאמין יותר מתמיד שבבית שלנו, עם הדחיפה המקומית, אנחנו גם בהחלט נוכל לסגור אותו.
רוצים להישאר מעודכנים?
ומהמשחק מול בנפיקה בחוץ אנחנו עוברים דרך גשר הסקציה למשחק בית נוח מאוד, מול יריבה בעלת יומרות צנועות של זכייה בצ'מפיונס ליג. זהו אולי המשחק הגדול ביותר ששוחק בישראל במסגרת ליגת האלופות. פריס סן ז'רמן היא קבוצת על, סוללת כוכבים, מכונת שערים רצחנית, ואין באמת צורך להבהיר מי הפייבוריטית כאן. גם אם המשחק ישוחק בסלון של משפחת חזיזה ויכריחו את קיליאן אמבפה לבעוט רק ברגל החלשה זה לא יעזור, גם מכיוון שפערי הרמות הם ברמת הזיה מוחלטת, וגם כי לאמבפה אין באמת שום דבר חלש, בכל מה שקשור לכדורגל לפחות.
באופן כללי, הקמפיין הזה כולו הוא בסימן של "אין מה להפסיד", אבל אחרי מה שראינו בליסבון אשקר אם אומר שלא מתגנבת ללבי ציפייה למשחק טוב ולעמידה מכובדת של הקבוצה לכל הפחות, ותקוות שוטים מוחלטת, פנטזיה פרועה, לאיזו סנסציה בניחוח אלן ז'ירס ודושאן אוהרין.
קטונתי, באמת שקטונתי מלייעץ למישהו במכבי בענייני כדורגל, אבל לפחות ברמת התפישה של המפעל ושל ההופעות שלנו מעתה ועד לסיום הקמפיין אוכל רק לתת עצה קטנה לברק בכר ולשחקנים – תיהנו מהרגע. אתם חיים ומגשימים עכשיו פנטזיה של כל ילד שצופה ויצפה בכם מהיציע, כולל ילדים בני 40. אל תחשבו על מה יקרה אם ועל מה יגידו, זה לא מעניין. פשוט תיהנו, כמו שאתם נהנים על הדשא במשחק ליגה רגיל, והשאר יבוא מעצמו. וכמאמר מודי עליו השלום מדי מחזור ליגת אלופות – תבלו.
ועוד דבר אחד לקהל הרחב של מכבי – ברור לכולנו שההתרגשות מהביקור של מסי, ניימאר ואמבפה היא עצומה. זה בהחלט מחזה נדיר לראות כאלו סטארים מול העיניים, מטר מלירן חולצה אפורה. אבל, וזה אבל חשוב, אם בא לכם שהמפגשים עם הכוכבים האלו יקרו בתדירות גבוהה יותר מפעם בעשור, כדאי מאוד שתשאירו את החולצות של פריז בבית ותגיעו עם הגרון, הלב והטירוף של המשחקים מהמוקדמות.
קבוצה גדולה או לא, פריז צריכה לקבל את הכבוד המגיע לה בסמי עופר דרך בוז מחריש אוזניים ואווירה עוינת ומחשמלת. מי שרוצה לעשות סלפי ולהתנהג כמו פאנבוי שיחכה לסיבוב הגמ"ח הבא של סילבן אדאמס. סמי עופר הוא כל כולו מכבי חיפה, וכך יהיה גם מול הענקית מעיר האורות. ובחיאת מכבי, רק בבקשה תשימו גול הפעם.
