כנער הייתי הכוכב של השכונה בכדורגל עד גיל 16. זקני העיר יכולים להעיד שבמגרש בגן דניאל ברוממה אסי אברהמי לא יוצא מהמגרש אלא אם נגמר לו האוויר או שעובדי העירייה מכבים את האורות כי הרעש מפריע לשכנים. יום אחד החלטתי לאתגר את עצמי ולשחק עם הגדולים – קבוצת חיילים שהיו משחקים קבוע בימי שישי. וכך הייתי מגיע בכל צהרי שישי, ילד בן 15, ומשחק עם בוגרים בני 20 פלוס.
ולמה אני מספר לכם את זה? כי באותו מגרש אספלט מטופח שמעתי לראשונה את המושג "להפסיד בכבוד" – מושג שאני ממש לא אוהב, כמו אז גם היום. אני זוכר שאבא שלי והחברים הקרובים תמיד ניסו לנחם אותי אחר הפסדים ואמרו שנתתי הכל ושזה בהחלט הפסד מכובד, אך אותי זה לא ניחם, ואפילו עצבן.
לצערי, במשחקה הראשון של מכבי חיפה בליגה הטובה בעולם נגד בנפיקה ליסבון היא הפסידה בכבוד. אין דרך אחרת להגדיר את ההופעה של הירוקים, כי בסך הכל הקבוצה עמדה יפה ושיחקה הגנתית מצוין נגד קבוצה שגדולה עלינו בכמה רמות. נכון, במחצית הראשונה הבדלי הרמות והתקציב לא נראו לעין, אבל בחצי השני כבר אפשר היה לראות את החסרונות הקטנים שמבדילים בינינו לבין קבוצה אירופית עם מסורת.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז מהם הדברים שגרמו להפסד? ובכן, ראשית צריך להגיד שאין למכבי תחליף לעלי מוחמד. מוחמד השנה הוא האקס פקטור של הקבוצה, וכשהוא נפצע היה ברור שיהיה קשה מאוד להמשיך באותו הקצב. מוחמד אבו פאני שנכנס במקומו לא הציג את אותה הרמה, ונראה היה שהמשחק קצת גדול עליו. השחקן השני שלא נכנס לקצב הוא עומר אצילי. אצילי של הליגה הוא לא אצילי של אירופה, וזוהי אולי הסיבה לכך שהוא לא הצליח להתברג בקבוצה אירופית וגם לא לתקוע יתד בנבחרת ישראל. למעט ערן זהבי, אצילי הוא השחקן הטוב ביותר בליגת העל, ועדיין – לאירופה זה לא מספיק. היעדר פיזיות וחזרה איטית להגנה מונעים ממנו להגיע לרמות האלה. דבר נוסף הוא היעדר חלוץ ליד פרנטזדי פיירו המצוין. ברק בכר לא סופר את מאוויס צ'יבוטה, ניקיטה רוקביצה נמצא כבר מעבר לשיא, בן שהר לא נספר ברוטציה, ודין דוד לא בכושר מתחילת העונה. נראה שפיירו הענק יכול להתמודד עם כל שחקן הגנה ששומר עליו, אבל הבעיה היא שאין לידו קילר שינצל את זה ויוסיף מחץ להתקפה.
לסיכום, מכבי חיפה היא קבוצה מצוינת, אולי הטובה ביותר בישראל בעשור האחרון, וגם נגד בנפיקה חשתי גאווה גדולה מההופעה נגד קבוצה שרק בשנה שעברה פירקה את ברצלונה 0:3. אז אולי הייתי אופטימי מדי ולרגע שכחתי שמכבי מתמודדת עם הקבוצות הכי טובות בעולם, אבל עדיין הרגשתי שאפשר היה לצאת מליסבון עם יותר מאשר הפסד מכובד.
ובקשה קטנה מבכר ומהשחקנים – לא בא לי יותר להפסיד בכבוד.
