איזו פצצה לפנים קיבלנו ביום ראשון. לא מהכאפות החמודות האלו שמרפרפות לך על הלחי. חמסה אדומה, מלאה, תנופה של שני מטרים וכל כוח הזרוע ישר לתוך אמצע הפרצוף. עלה לנו, אין ספק. אחרי ההתבשמות מהמשחק מול פריז סן ז'רמן (שהיתה לחלוטין לא פרופורציונלית, בסופו של דבר הפסדנו, כזכור), הנחיתה לקרקע המציאות של בחורינו האמיצים בירוק היתה קשה במיוחד.
זה היה מסוג המשחקים שהיה כתוב עליהם באותיות קידוש לבנה, מהשנייה הראשונה, "דפדפו הלאה". פשוט תצוגת זוועות מסגנון עדות מולנסטיין-לוזון-רוב מאס. המשחק הזה הבהיר, עוד הרבה לפני חוכמת הבדיעבד, עד כמה ברק בכר לא מאמין בשחקני הסגל שלו. צריך להיות הוגנים ולומר – זה היה ניסיון לשדר רצינות ולעורר דריכות מול יריבה שהוכיחה את עצמה כיותר מראויה. אבל בתוך האירוע עצמו, כשאתה רואה שההרכב הפותח שלך כולו קטסטרופה מתגלגלת על סף התקף אסטמה ואין חמצן גם לפעולה הפשוטה ביותר, למה להמתין 60 דקות עד שאתה מבצע את החילוף הראשון?
ובכן, הלמה ברור למדי. בצדק או שלא (די בצדק), ההרכב השני של מכבי חיפה פשוט לא מספיק טוב כרגע ולא זוכה לאמונו. לא מאוויס צ'יבוטה, לא ניקיטה, לא דין דוד, לא מאור לוי – אף אחד מאלו לא מביא עמו בשורה, נכון להרגע, עם הכניסה למגרש.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז בניגוד לדעה הרווחת שצריך כאן חמישה שחקנים וחלוצים וקשרים ומה לא, אני אישית מאמין שעיקר הבעיה והעומס נחים על החוליה המרכזית, היינו הקישור. ברגע שחדר המנועים של הקבוצה מתחיל לשפוך לאגר, הכל חורק מלפנים ומאחור. פציעה של עלי מוחמד, נוסף לזו של מחמוד ג'אבר, גרמה לאפס יכולת לרוטציה ומתן מנוחה לנטע ולאבו פאני (שסגרו ביחד שלושה משחקים מלאים בפרק זמן של שבוע) והפכה את הקישור שלנו לאוויר דחוס עם חולצת משחק. בהנחה שג'אבר לא ישוב רענן לאחר פגרת הנבחרת (כמה שזה בא בזמן, יא אללה), מכבי חייבת להתחזק בשחקן קישור אחורי נוסף. זה לא חייב להיות עדן קארצב. אבל זה כן צריך להיות מישהו, ומישהו שיהיה טוב מספיק להחזיק את הקישור ולהעניק מרחב נשימה. המרתונים של ליגת האלופות יימשכו עוד חודש, וזה חודש קריטי שיכול להכריע את הכף בליגה, לא פחות.
מילא הם, אבל המשבצת השנייה מדאיגה אף יותר – אין שום דבר שמתקרב לרמה של צ'רון שרי כמספר 10 על ספסל המחליפים של בכר. סוף פודגוראנו יכול היה לשמש כשחקן קו בעוד שאחד מהקיצוניים – אצילי וחזיזה – לוקח את המשבצת באמצע, אבל גם זה אלתור, והוא לא באמת פותר את בעיית מרחב הנשימה בהקשר הזה. מכבי חיפה חייבת לעשות מעשה ו"לבזבז", לשיטתה, כסף שיחזיר את עצמו בריבית דריבית על שחקן קישור יצירתי. בהנחה שדניאל סונדגרן לא יקבל אזרחות עד ינואר, אליאל פרץ הוא אולי האופציה היחידה שעולה בראשי. האם הוא שחקן סופר יצירתי ופיגורה על המגרש? לדעתי לא. האם הוא טוב יותר ממאור לוי? בהחלט כן.
מול יריבה שמתחמשת לעייפה, אשר נהנית מאורך נשימה ומטריות שהם עבורנו בגדר חלום, מכבי לא יכולה להמשיך בשינה. זמן רב בוזבז במחשבה שהקלפים יסתדרו לנו מבלי להתאמץ, אבל בסופו של דבר – על חיסכון מיותר משלמים מחיר יקר. לקראת המקטע השני ולפני פגרת המונדיאל, ובטח לקראת קרב הענקיות שלאחר הפגרה, מכבי משוועת באופן מיידי לרעננות ולרעיונות חדשים מהספסל, שכרגע פשוט אין לה.
ובואו, זה לא שחסר לנו עכשיו כסף, כן?
