אתם יכולים להגביר את המוזיקה הבלתי נסבלת שלכם כמה שבא לכם. תביאו עוד רמקולים. תגבירו גם אותם עד הסוף.
אתם יכולים לבכות על שיפוט, על פרובוקציות של היריבה (ואוו, כמה אבנים על בית מזכוכית יש בטיעון הזה), על טורי אוהדים באתרים כאלה ואחרים.
אתם יכולים להעתיק את המשחקים נגדנו לכל מקום בפלנטה, לא רק ליפו אהובתכם. לכל מקום נגיע במספרים של פי 20 מכם, כל משחק ביתי שלכם יהיה משחק ביתי שלנו. אתם לא מתביישים לקרוא למה שהיה אתמול דרבי ביתי? הייתם צריכים את החצוצרות של האפוקליפסה כדי לנסות ולגבור על הרעש של הקהל שלנו. חבל בשבילכם שאי אפשר להשמיע את המוזיקה הנוראית הזאת במהלך משחק. שם נגמר הבלוף.
אתם יכולים להמשיך לדבר על כמה דרבים ניצחתם בעבר ולמסגר את הספירות לפי איך שנוח לכם.
אתם יכולים לגנוב עוד כמה דגלים ממחסן פתוח ולהצית אות… אה רגע, את זה אתם כבר לא יכולים לעשות. הבנתם כבר שזה לא היה רעיון טוב. שילמתם ועוד תשלמו על מה שעשיתם שם בהמשך. אגב, איפה האולטראס שלכם? נעלמו בזמן האחרון, כנראה לא מתחברים לסגנון של רוני לוי.
רוצים להישאר מעודכנים?
על המגרש, אגב, קיבלתם אותנו במצב הכי נוח שאפשר לקבל, בהזמנה – קבוצה סחוטה, מתה, מתה! ים של פצועים, שחקנים לא מצליחים להרים ברכיים, חוסר דיוק בכל פעולה, זוועת עולם. חיים על הזיכרון של הדלק שפעם היה במיכל שלנו, משחק רביעי בשבועיים. ועדיין, עם כל הדרעק, ניצחנו. גול עצמי מסריח, כלום כדורגל, ועדיין ניצחנו. גם את העונג הקטן והעלוב של לקלקל עם תיקו לא קיבלתם, גם לא בתנאים האופטימליים עבורכם והכי גרועים עבורנו. עם כל הדיבורים שלכם על לב, על נשמה ועל חשיבות, במבחן התוצאה גם בזה אנחנו עוקפים אתכם בהרבה.
תתבשמו מהמחמאות על משחק הקרבה וכל הבלבולציה הזו, תיהנו מירח הדבש עם רוני לוי. לא נעשה לכם ספויילר מתי ואיך זה ייגמר, רק נגיד שבסרט הזה היינו, ואנחנו ממש לא מתכוונים ומעוניינים לחזור אליו בשום זמן ובשום דרך.
אתם יכולים לעשות את כל הדברים שבעולם כדי לנסות לעצבן, להציק, להכשיל ולהטריד את האחות הגדולה, החזקה והמוצלחת בהרבה שלכם. אבל בסוף, אחרי כל הרעש, הצלצולים והפרובוקציות, אתם לא יכולים לברוח מהאמת: העיר הזו ירוקה, היום יותר מתמיד.
שי
ותודה לשופטים ששוב אישרו שער שהיה צריך להיפסל ,
לא הרחיקו את קורנו וצ'יבוטה הבבון אפילו צהוב קיבל.