לא זכורה לי עוד עונה כזאת. ולא, אני לא מדבר על התצוגות המרשימות של מכבי חיפה ועל התפאורה הנהדרת של הקהל הירוק. אני מדבר על העייפות שלי.
בשורה התחתונה אני צריך – מה צריך? חייב – פגרה. לראשונה זה שנים אני מרגיש שאני, כמו כל האוהדים, פשוט מוכרח לצאת לפגרת המונדיאל הזאת אפילו יותר מהשחקנים של ברק בכר. התעייפנו, התרוששנו, עלינו במשקל. לפני כל משחק צריך להילחם על כרטיס לילד, לבדוק בכמה משחקי חוץ הייתי ואם אני זכאי בכלל להשתתף בהגרלה על זכות הקנייה. גרין, גרין פלוס, גרין פרו מקס – שיגעו אותנו. שלא לדבר על מריבות עם שאר בני המשפחה על כך שרק הבן שלי ואני הולכים למשחק, ועל הבטחות לערוך תחרויות שהמנצח בהן יזכה לבוא איתי למשחק הבא (מה קשור ילדה בת 5 שרוצה לבוא לכל משחק?).
וגם לגהץ שוב את הוויזה שהמסגרת שלה נאכלת בעקבות העונה המשגשגת, להסביר לפני משחקים לכל האוהדים שמתקשרים שאין לך כרטיס מיותר, לקחת הלוואה כדי ללוות את הקבוצה למשחקים בחו"ל במסע ההיסטורי בליגת האלופות, למצוא מחליף בעבודה פעמיים בשבוע ולהגיע גמור מעייפות בבוקר שאחרי, לחפש חנייה מסביב לאיצטדיון, להתחיל בצעידה של יותר מדי קילומטרים לגיל 40, להרים את הילד על הכתפיים כי קשה לו כבר ללכת, לשתות ליטר בירה לפני המשחק בבר האוהדים למרות שרק יום קודם לכן התחלתי דיאטה, לאכול נקניקייה ומיני ג'אנק אחרים במחצית, להגיע הביתה שעה אחרי המשחק ולא להירדם כל הלילה מהאדרנלין. בקיצור – כולנו צריכים את הפגרה הזאת.
רוצים להישאר מעודכנים?
אולי כדאי להציע ליעקב שחר להעניק לכל אוהד שהיה ביותר מ-80ֶ אחוז מהמשחקים יום פינוק בספא הקרוב לביתו. כי אם השחקנים מקבלים חופש של שבועיים, גם לנו האוהדים מגיע איזה מסאז' קטן לגוף ולנפש כדי שנחזור מהפגרה חזקים, רעננים ועם קצת כסף בחשבון הבנק להמשך העונה.
רגע אחרי ההצגה הגדולה מול הפועל תל אביב, שבמחצית אחת – או נכון יותר, ב-20 דקות – הסבירה מכבי חיפה על המגרש למה אני כל כל אוהב את הקבוצה הזאת וכמה עוצמה יש לה, אנחנו יוצאים לחופשה המיוחלת. בכל זאת, חובה לנוח ולצבור כוחות למחצית השנייה של העונה המטורפת הזאת. כי מכבי היא האוהדים שלנו, ואנחנו צריכים את כולכם.
