טורי סיכום שליש/אמצע עונה, בייחוד בעונת צ'מפיונס, הם מטבעם עניין טריקי מאוד. הגם שקיימת בלבנו תחושה של הישג משמעותי מעצם ההשתתפות במפעל הנוצץ, למרות כדורגל מהחלומות שלא ראינו כמותו שנים, למרות מספר משחקים של כמעט עונה שלמה ולמרות הריצה הסופר מרשימה בואכה לא הגיונית בליגה תוך כדי, הרי שאם נתבונן בתכלס, בשורה התחתונה, בחשבונית – אין לנו עדיין כלום ביד.
אפשר וצריך להחמיא למכבי חיפה על סיבוב פנומנלי מבחינת צבירת הנקודות, גם אם בחלק גדול מהזמן זה היה יותר קרטוע לעבר הניצחון ופחות הצגת כדורגל, אבל זה כשלעצמו לא מבטיח לנו שום דבר. ההיסטוריה, בייחוד זו הירוקה, היא ברורה מאוד בהקשר הזה.
גם בקמפיינים הקודמים של מכבי בליגת האלופות, השליש או המחצית הראשונים התאפיינו בדריסה ובדומיננטיות מוחלטת. הנפילה הגיעה לאחר סיום הקמפיין, בסביבות ינואר-פברואר, כשהזיכרונות מלילות של כוכבים דעכו והתחלפו במציאות מאובקת של איצטדיון הי"א ובייגלה עבש במזנון של איצטדיון גרין. פעמיים הוליכה מכבי חיפה הבטחה את הליגה בחורף, פעמיים היא הפסידה אותה על הפרש שערים במאי.
זאת ועוד – גם מכבי תל אביב וגם הפועל באר שבע יצאו לפגרה במומנטום מצוין, ובינואר ייפתחו הארנקים ויחוזקו הליקויים. כל הסימנים מראים שהמירוץ השנה יהיה משולש, וחזק מאוד. אף אחת לא מתכוונת לוותר לנו על שום דבר, עד הסוף.
ובכל זאת, מספר דברים מבדילים בין עונת צ'מפיונס סטנדרטית לזו הנוכחית. ראשית, פגרת המונדיאל המבורכת תאפשר זמן החלמה לפצועים ומנוחה ליגעים, וזה לוקסוס שאף קבוצה לא נהנתה ממנו בעבר. חופשה של חודש באמצע העונה היא חתיכת גלגל הצלה, בייחוד במסדר הפצועים המתגלגל שבו אנחנו נמצאים. שנית, חודש המונדיאל מאפשר לנו זמן חיץ שבו הבאסה מסיום החוויה בליגת האלופות תשקע, ולקבוצה השחוקה והשבעה מכדורגל יצטבר גם רעב של ממש לחזור למגרש, וזו אולי הנקודה החשובה ביותר.
אה, כן, וחלון העברות. חובה להביא רכש משמעותי, לפחות שני שחקנים שיזרימו דם ורעיונות חדשים לקבוצה ברגעים שבהם ניתקע בחצי הקלאץ', והם עוד יגיעו.
רוצים להישאר מעודכנים?
המשימה המרכזית של מכבי, ובעיקר של ברק בכר, להמשך הדרך תתמקד בעיקרה בניתוח ובהסקת מסקנות (וכמובן ביישומן), ובהבנה איך ניתן להימנע מהנפילה (או למזער אותה) ואיך ניתן לשמר את העליונות המקצועית המאוד ברורה של מכבי על שאר הליגה. יותר מתמיד, השנה זה יקום וייפול על החוסן המנטלי ועל הרעב של השחקנים והמערכת, כי מבחינת יכולת – עם כל הכבוד למתחרות על התואר – אנחנו באמת בגלקסיה אחרת.
מצטער חברים, מי שציפה לראות כאן ציונים, סופרלטיבים וכוכבי זהב מחולקים – לא היום, לא כרגע. אתם גם לא באמת צריכים אותי כדי להזכיר לכם שעומר אצילי הוא כוכב חלל, שצ'רון שרי זה שחקן של היכל תהילה, שעלי מוחמד הוא ספידי גונזלס ניז'רי ושנטע לביא זה אימפריה של איש אחד. אם יש לכם היגיון וזוג עיניים מתפקדות, כנראה ששמתם לב לזה בעצמכם. את הכתרים נשמור לסוף, ואת הכוכבים – יותר נכון, את הכוכב הנוסף – נקווה להדביק בסמל בסוף השנה. בסופו של דבר, למרות כל הכיף, היופי והכדורגל המפואר, ההצלחה או הכישלון בעונה הזו יימדדו בדבר אחד: אליפות..
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהדרך הנהדרת שעברנו כולנו ומהמסע הקסום שלקחה אותנו הקבוצה ברחבי היבשת בחודשים האחרונים, אז במעמד פסאודו סיכום זה אומר לכם משפט אחד, קטן וצנוע, שמסכם את רחשי לב כל האוהדים בצורה המדויקת ביותר: תודה רבה לך, מכבי, אנחנו אוהבים אתכם.
