לכל אחד יש את הסיפור הקטן שלו על "איך הפכתי לאוהד של…". אצל חלקנו זה קשור לבן משפחה, אצל אחרים זו השפעה של חברים או אירוע מסוים, עד שמגיעים לנקודת האל חזור, זו שממנה והלאה אתה שבוי של קבוצה אחת לכל החיים. אל הנקודה הזאת הגעתי בדרבי החיפאי בגמר גביע המדינה בעונת 1995-1994, לפני כמעט 30 שנה.
נולדתי לשוער העבר האגדי צדוק אברהמי, כך שלא היו לי הרבה ברירות או אפשרויות בחירה. יצאתי לעולם עם כדור ירוק ביד (או ברגל), ועדיין – אם יש משחק שחקוק בזיכרוני עד היום זה הדרבי בגמר באיצטדיון רמת גן, שבו מכבי ניצחה את הפועל 0:2 משערים של עופר שטרית ומשה גלאם. אלה לא היו רק המשחק והזכייה בגביע אלא כל אווירת החג שקדמה למשחק.
אלון חזן, איל ברקוביץ' וחיים רביבו היו גיבורי הילדות שלי. הייתי אז בן 12, אולי 13, ואבא הבטיח לי יום כיף בתל אביב לפני בר המצווה שלי. כביש החוף היה עמוס במכוניות, צעיפים התנופפו מהחלונות, תל אביב התחפשה לחיפה ליום אחד, וההתרגשות היתה הרבה יותר גדולה מהעלייה לתורה שלי נניח. אני עוד זוכר את אלפי האוהדים צובעים את קניון איילון בירוק וממשיכים בצעידה קצרה וקולנית אל האיצטדיון.
המשחק נגמר בזכייה ירוקה בגביע, שאותו העניק הנשיא דאז עזר ויצמן, ובעיקר בהבנה שלי ושל עוד הרבה ילדים כמוני – אנחנו ירוקים לכל החיים.
רוצים להישאר מעודכנים?
והנה, כמעט בלי לשים לב, אנחנו כבר בשמינית הגמר, וההגרלה סידרה לנו שוב דרבי לוהט. שוב יום חג בחיפה, שוב לחץ ושוב רק קבוצה אחת תמשיך הלאה בדרך אל הגביע הנכסף.
מכבי מגיעה למשחק בכושר די טוב, ולא נראה שמישהו יכול לעצור את הקטר הירוק, גם אם היכולת לא ממש משכנעת. הדרבי הזה עשוי להיות משחקו האחרון של הקפטן נטע לביא לפני המעבר ליפן, והחברים שלו ירצו להעניק לו מתנת פרידה. מוחמד אבו פאני כבר לקח את המושכות, ונראה שיש לנו יורש לסרט הקפטן.
הבעיה של מכבי וגביע המדינה היא שהם לא ממש חברים. את הגביע האחרון לירוקים הביא רוני לוי, היום באדום, בשנת 2016, ומאז ועד היום מכבי מחפשת גביע ולוי מנסה לקושש תואר ואולי גם קבוצה לתקוע בה יתד.
הפועל, שזכתה לפני ארבע שנים בגביע האחרון שלה, היא קבוצה עם תקציב שמתאים למקומות ארבע או חמש, שעדיין מחפשת את עצמה ולא מוצאת, ולוי, שידוע כטקטיקן חרוץ, עדיין לא מצא את הנוסחה. בכלל, הפועל השנה היא קבוצה לא מחוברת ולא מאוזנת, והקהל האדום לא מרוצה מהכדורגל ומצביע ברגליים.
לאוהדי הפועל אין הרבה ציפייה מהמשחק הזה, אבל מבחינתם אין זמן טוב יותר לצאת לדרך חדשה. מנגד, ברק בכר רוצה מאוד את הגביע ולשמור על הסיכוי לזכות בדאבל.
אז אם תשאלו אותי, במשחק הזה כל תוצאה היא אפשרית, ואני בטוח שגם הדרבי הזה יהיה חקוק בזיכרונו של ילד בן 13 בעוד משהו כמו 30 שנה.
