מכבי חיפה של השנה מתחילה להזכיר לי תקופות מוצלחות מהעבר, כשהשאלה בבתי הקפה בעיר לא היתה מי ינצח אלא כמה ננצח ומי יבקיע.
הקבוצה של ברק בכר, שוב ביכולת לא כל כך משכנעת אבל יעילה מאוד, עושה את העבודה שבוע אחרי שבוע. למשחק מול סקציית נס ציונה במושבה הגיעו יותר מ-10,000 ירוקים (מטורף!) כדי לצפות בניצחון העשירי ברציפות, רגע לפני היסטוריה קטנה (כמובן אם ננצח את הפועל ירושלים ביום ראשון).
נס ציונה, עם מאמן חדש על הקווים בדמותו של שלומי דורה, ידעה שאין לה מה להפסיד, שיחקה פתוח ואפילו הצליחה להביך כמה פעמים את ההגנה שלנו, אבל במשחקים האחרונים יש לנו את שחקן הקו הטוב ביותר בארץ, שחוזר לכושר הטוב שלוו מהעונה הקודמת. דולב חזיזה חזר מהפציעה חזק יותר, חד יותר, מהיר יותר ודומיננטי הרבה יותר. הוא לוקח אחריות, משתפר ממשחק למשחק, נותן את כל כולו למען הקבוצה, ויפה מאוד לראות את החיבור הנהדר שלו, כאילו הוא גדל בקצף. גם עומר אצילי ממשיך לכבוש למרות יכולת לא משהו, וזה בהחלט מעודד רגע לפני משחק העונה נגד מכבי תל אביב .
בתקופה האחרונה עומדים במרכז העניינים שני שחקנים, שמבחינתי הם המשמעותיים ביותר העונה במכבי. הראשון הוא פרנטזדי פיירו, שחלק מהאוהדים קצת שכח שהוא האיש שהביא אותנו לליגת האלופות. אתחיל בווידוי – אני פחות אוהב את פיירו. אני בעד חלוצים קטנים, טכניים ומהירים בסגנון אלון מזרחי ורפי כהן של פעם ורותם חתואל של היום. בקבוצה מהירה כמו מכבי, סקורר זריר שיודע את העבודה עדיף על חלוץ כבד וגמלוני.
אבל מי אני? בכר החליט שפיירו מתאים למכבי, אז אני הולך איתו, וגם במשחקים האחרונים, שבהם הוא מחמיץ ממצבים של גול בטוח ולא מספק את הסחורה, הוא עדיין מעורב בשערים, ובזכות מבנה גופו הגדול הוא מערער לשוערים את הביטחון ולבלמים את השלווה. כך הובקעו השערים נגד מכבי נתניה ונגד נס ציונה, כאשר המרוויח העיקרי מהעבודה של פיירו הוא דין דוד, שאורב לטרף הקל שמשאיר אחריו החלוץ מהאיטי.
רוצים להישאר מעודכנים?
השחקן המדובר השני הוא כמובן הקפטן נטע לביא. יעזוב או יישאר? זהו משחקו האחרון או שנזכה לראות אותו גם נגד הצהובים? מנקודת מבט של שחקן עבר, לביא חייב לעבור ליפן. חייב! ולא, זה ממש לא בגלל כסף.
קריירה של כדורגלן היא קצרה מאוד, ושחקן שמתאפשר לו לחוות כדורגל אחר וחיים אחרים חייב לקפוץ על המציאה. אין לדעת מה יהיה מחר, ומי כמו לביא יודע את זה. לפני שנתיים הוא היה על סף מעבר לצסק"א מוסקבה בחוזה מצוין ועם תנאים נהדרים, אבל אז הגיעה משום מקום פציעה שהשביתה אותו לפרק זמן ממושך, והחלום הרוסי נגוז.
בעונה שעברה, לאחר שחזר מפציעה, הוא ספג שריקות בוז מחלק מהקהל אחרי כמה מסירות לא מדויקות. תאמינו לי, שחקן זוכר כל שריקת בוז ששרקו לו. ולכן אני אומר שכאשר יש הזדמנות לראות עולם, ועל הדרך להשתדרג כלכלית ומקצועית, הוא צריך לנצל אותה.
טוב יעשה יעקב שחר אם יסיים את הסאגה הזאת, והצדדים ייפרדו יפה וישאירו דלת פתוחה. בשני המשחקים האחרונים אני מרגיש מבוכה קלה, הן מצד הקהל והן מצדו של לביא, כאשר בתום 90 הדקות הוא מוחא כפיים ונפרד מהאוהדים ששרים לו, ובעצם לא יודע מה יוליד יום. הקהל שנושא תקוות (שווא לטעמי) כבר מבולבל, והגיע הזמן לנקוב בתאריך עזיבה רשמי. לנו לא נשאר אלא להתפלל שהוא לא ייפצע רגע לפני שהוא יוצא לחוויית חייו. אחרי הדרך שהוא עשה ולאחר שנתן את הכל למען המועדון, אין שחקן שמגיע לו לצאת לחו"ל יותר מאשר לנטע. בהצלחה.
