אין ספק שגל אלברמן הוא אחד מהגורמים המרכזיים להתנהלות השקטה והמנצחת של מכבי חיפה בשלוש השנים האחרונות, אבל הוא לא מוזכר מספיק כאיש שהביא את הבשורה לכרמל. ואולי בעצם הוא לא רוצה לקחת קרדיט או לבלוט יותר מדי, ומעדיף לפרגן לאנשים אחרים במערכת פשוט כי זהו האיש.
במשך שנים זעקנו אני ועוד רבים שמכבי חייבת מנהל ספורטיבי, וחשוב לא פחות – שיהיה איש כדורגל בכל רמ"ח אבריו ויהווה מודל לחיקוי לשחקנים.
גילוי נאות: את אלברמן אני מכיר מאז שהיינו בני 13. עברנו ביחד את כל נבחרות ישראל הצעירות, החל מנבחרת הנערים ועד לנבחרת האולימפית, שם אני נעצרתי. אלברמן, בעל אופי הברזל, המשיך לנבחרת הבוגרת והיה בורג מרכזי גם שם.
מגיל צעיר הוא היה מנהיג, קפטן אמיתי. הוא הגיע לנבחרות כנציג היחיד של מכבי פתח תקוה, ואנחנו, שהגענו ממכבי חיפה והיינו הרוב, תמיד ראינו בו משהו שונה. הוא היה מגיע לאימונים הרבה לפני כולם ויוצא הרבה אחרי שכולם כבר הלכו. הוא מעולם לא דיבר על שחקן אחר ותמיד כיבד את כולם. הוא היה שקט וצנוע מחוץ למגרש, ונחוש, אגרסיבי וחזק בתוכו. קראנו לו הרוצח השקט בגלל השקט הנפשי שהוא הקרין ויכולת התיקול המושלמת.
בשנת 2019 שמחתי מאוד כשהוא מונה לעוזרו של מרקו בלבול, אבל ידעתי שיש לו הרבה יותר. כאשר רבים הרימו גבה עם מינויו למנהל הספורטיבי של מכבי, אני שמחתי בלב. מהיכרותי אותו ואת המערכת ידעתי שהוא האיש הנכון במקום הנכון, ושהוא ייקח את ההזדמנות בשתי ידיים.
אלברמן שקד על התפקיד כמו שרק הוא יודע. הוא יצא לקורסים ולהשתלמויות במועדונים הכי גדולים באירופה, למד מהטובים ביותר, והוא מיישם את כל מה שלמד על הצד הטוב ביותר. אני מתפתה לומר שהוא מנהל ספורטיבי שלא נראה כמותו בישראל.
מעבר לכך, הוא משמש דוגמה אישית לשחקנים. היה מרגש לשמוע את נטע לביא במסיבת העיתונאים, רגע לפני המעבר ליפן, אומר מילות תודה גדולות לאלברמן, שהיה לו חלק משמעותי בשיפור האדיר שהוא עשה השנה. גם בשיחות עם מוחמד אבו פאני ועם עלי מוחמד עולה השם אלברמן שוב ושוב. מוחמד אומר לא פעם שאת הכניסות לרחבה ואת האיומים על השער הוא חייב לאלברמן.
רוצים להישאר מעודכנים?
כשבוגדן פלאניץ' עזב רגע לפני ליגת האלופות, ואני כמו רבים סברתי שלא נצליח למצוא שחקן הגנה ברמתו, אלברמן הוציא את המחברת ושלף לא אחד אלא שני בלמים – עבדולאיי סק ודילן בטובינסיקה – שהצליחו להשכיח את חסרונו של פלאניץ' ואף לעלות עליו. אל הפנקס של אלברמן נכנסים רק שחקנים שיכולים לשחק במכבי גם מבחינה מקצועית אבל גם מבחינה מנטלית, וקשה מאוד להיכנס אליו. והמוטו שלו הוא ברור: כל שחקן (ואפילו מאמן) שיעזוב, יגיע במקומו שחקן לא פחות טוב ממנו ואפילו טוב יותר.
אחרי ההפסד הצורב למכבי תל אביב, הטלפון של אלברמן עבד שעות נוספות. ורק הוא ואלוהים יודעים איך הצליח לשכנע את דיא סבע לחתום במכבי, כשהוא מחזיר בהצעה של 1.2 מיליון יורו בטורקיה. במעמד החתימה החמיא סבע למנהל הספורטיבי ואמר שהוא צלצל לאלברמן בחמש בבוקר ובישר לו שהוא ישחק במכבי ויצעד איתו יד ביד.
עכשיו, אחרי שתי אליפויות, כבר אפשר לומר שאלברמן הוא האיש שמסמל יותר מכל את השינוי שכל כך רצינו במכבי. הוא ישן, אוכל ונושם את המקצוע, יודע לשכנע שחקני רכש שמכבי היא המועדון הטוב בישראל, דואג לתוכנית חלופית כמעט לכל תרחיש, ומתווה דרך אמיתית, והכל בצניעות, בעוונה והרחק מאור הזרקורים.
העונה הזו עוד רחוקה מלהסתיים, אבל דבר אחד אפשר לומר כבר עכשיו: אם היא תסתיים בעוד אליפות, היא תהיה שייכת לאלברמן.
