ברק בכר אחראי על התקופה אולי היפה ביותר בהיסטוריה של מכבי חיפה ועל הישגים שרק לפני שנים בודדות היו נראים דמיוניים. אליפות ראשונה (אחרי עשור), אליפות שנייה (במרחק פנדלים מדאבל), חוויה אדירה בליגת האלופות (כמה פעמים בחיים עוד תוכלו לומר "פירקנו את יובה"), איצטדיון סולד אאוט (ולא במשחק חד פעמי) ומספר אוהדים שעולה אקספוננציאלית (כולל כמה טרמפיסטים).
אבל בכר אחראי גם למה שאנחנו רואים על הדשא מאז החזרה מפגרת המונדיאל. קבוצה לא מחוברת, עצבנית, אנמית, ללא שמחת חיים, והחמור ביותר – חסרת פתרונות יצירתיים, בטח בחלק הקדמי.
הדבר הכי בולט לעין הוא הספסול של עומר אצילי. נכון, אצילי נמצא בתקופה חלשה, לעתים נראה שהוא גם לא מתאמץ יותר מדי, הפנים שלו כבויות. אם מכבי היתה דורסת – ניחא, אבל אצילי הוא השחקן היחיד בחוליית ההתקפה בתקופה זו של העונה שעוד איכשהו יכול לתת גול.
רוצים להישאר מעודכנים?
דבר נוסף שמעורר תהיות הוא הייבוש של פרנטזדי פיירו. נכון, הוא לא החלוץ הכי מתאים למכבי בפרט ולליגה הישראלית בכלל, אבל ראבק, זה שחקן שעלה 1.8 מיליון יורו. זה שחקן שהעלה את מכבי לצ'מפיונס ליג. בשבלונה שבה מכבי משחקת בזמן האחרון, היא מרימה הרבה יותר מדי כדורים לרחבה. בדקות הבודדות שפיירו זוכה להן, ההרמות נפסקות משום מה. אם מישהו באמת מצפה מפיירו לקבל כדור באגף, לדהור לרחבה ולשחרר פצצה לחיבורים – קבלו ספוילר: זה לא יקרה.
וכשאלה מתחברים לבעיטות של דולב חזיזה שמגיעות לשורה 30 ביציע הצפוני, להיעלמות של צ'רון שרי במשך הרבה יותר מדי דקות, לאיטיות של דניאל סונדגרן שלא ממש חזר מהפציעה, לכאבים של פייר קורנו בשריר החשק, להצלחה של ניקיטה רוקאביצה להחמיץ מכל מצב אפשרי ולבלבול ברגליים של מאביס צ'יבוטה, אין פלא שמכבי נראית כבויה. ומזל שרז מאיר עשה פרצופים כשהוחלף נגד הפועל חדרה, אחרת עוד היינו צריכים לראות אותו על המגרש.
זה הזמן של בכר להוכיח שההתרסקות בשנה האחרונה שלו בהפועל באר שבע היתה מקרית. עכשיו, יותר מתמיד, זה הזמן שלו לקחת את הקבוצה בידיים, לנער את מי שצריך לנער, ולמצוא פתרונות. כי אם המצב הנוכחי יימשך, דווקא הקבוצה הקודמת שלו תתחיל את יולי במוקדמות ליגת האלופות.
