לפני הדרבי האחרון בגביע נשבעתי שאני לא הולך למשחק. בטוח לא הולך. אין סיכוי שאני הולך. אבל בסוף, בצהריים של יום המשחק, קניתי כרטיס ובאתי. באתי, ראיתי חמישייה וחזרתי הביתה.
נשבעתי שלדרבי הבא שהם מארחים אני לא הולך. בטוח לא הולך. אין סיכוי שאני הולך. ובסוף בצהריים קניתי כרטיס ובאתי. באתי, ראיתי רביעייה וחזרתי הביתה.
קשה להיות אוהד הפועל, אבל זה קשה במיוחד בדרבים. קשה להכיל את הכמויות שלהם, את שירי הנאצה, גם על רובי, את העליונות המוחלטת שלהם על המגרש, ביציעים, אפילו בפקקים, את האווירה בדרך למגרש ובחזרה ממנו. הדרבי הזה הוא השביעי ברציפות שהם מנצחים, עם הפרש שערים 3:20 להם. ברור שלהם. כולל שתי חמישיות ורביעייה תוך שנה. לפחות בכרטיסים אדומים התוצאה היא 0:3 לנו.
יותר מדי משקל לשאת אותו על הלב והנשמה, וכך גם הצעיף האדום-שחור. ועדיין, זאת הקבוצה שלנו, קבוצה שאנחנו אוהבים אותה יותר ממה שהיא אוהבת אותנו, קבוצה שאנחנו נהנים ממנה פחות ממה שהיא נהנית מאיתנו. וכמה שלא נספוג כאבים ואכזבות, לא נפסיק לאהוב אותה וללכת אחריה. ברע פחות וברע יותר. וגם בטוב אם הוא פתאום יחליט להופיע.
רוצים להישאר מעודכנים?
העונה המקוללת הזאת הסתיימה באופן מעשי, והבשורה המשמחת היא שלא נאלץ לחוות יותר דרבים בקרוב. והבשורה העוד יותר משמחת זה שבקרוב יתחילו להכין פה את העונה הבאה. יערבבו את הקלפים מחדש, יוציאו מהחבילה את הקלפים הרעים ויחפשו ג'וקרים במקומם.
הבסיס שיש פה הוא טוב – חאתם, סוטיריו, מזרחי, יוספי, פרץ, סרדל, פוליאקוב ושצ'קיץ'. בתקווה שכולם יישארו. תוספת של כמה שחקנים איכותיים – שוער, מגן שמאלי, שחקני כנף וחלוצים – ויכולה להיות פה קבוצה איכותית וטובה. השנה הבאה היא שנת ה-100 של המועדון, והתוכנית היא לבנות קבוצה חזקה במיוחד. השמות שמדברים עליהם בחדרי חדרים כמועמדים להגיע (למשל השוער אופיר מרציאנו השוער והקשר עומרי אלטמן) מלמדים על רצון ללכת בגדול יותר מהרגיל, לבנות סוף סוף קבוצה איכותית והישגית. מגיע את זה לקהל הנאמן ושבע האכזבות. מגיע את זה למועדון אחרי השנים הקשות שהוא עובר.
בדרך לאוטו אחרי המשחק נשבעתי שלדרבי הבא שהם מארחים אני לא הולך. בטוח לא הולך. אין סיכוי שאני הולך. ובסוף? ביום המשחק של הדרבי הבא אקנה כרטיס בצהריים ואבוא. לעולם לא ניפרד, עד המוות הפועל.
אושר
מזדהה עם כל מילה