האמת, אם היו אומרים לי ערב פתיחת העונה שנסיים את העונה הסדירה עם ארבע נקודות פור מהשנייה הפועל באר שבע ובמרחק של עשר נקודות ממכבי תל אביב, הייתי קונה את זה בשתי ידיים. נכון, היכולת בחודשים האחרונים לא הכי משכנעת, ומאז החזרה מפגרת המונדיאל הקבוצה דשדשה, והיו כמה משחקים קשים מאוד לצפייה, ועל הדרך גם הפסד משפיל לצהובים, אבל עדיין, כשמסתכלים על התמונה המלאה, אפשר לחייך ולהיות מרוצים: מכבי חיפה החזירה לעצמה את כוח ההרתעה. קבוצות מגיעות לסמי עופר ומפחדות לחזור עם תבוסה. הקהל הכי טוב בארץ, בפער גדול. כל משחק הוא חגיגה גדולה הרבה לפני שהוא מתחיל והרבה אחרי שהוא מסתיים.
44ֶ משחקים שיחקה מכבי העונה בכל המסגרות, וזה מספר מפלצתי, גם בקנה מידה אירופי. 20 שבועות רצופים במקום הראשון הם נתון מרשים מאוד. פתיחה עונה מטורפת שכללה השתתפות מרגשת מאוד בליגת האלופות (כולל תצוגה בלתי נשכחת נגד יובנטוס שתיחקק אצלי בזיכרון לכל החיים). שחקנים שסוחטים את עצמם עד לקצה. חיבור מדהים בין הקהל לשחקנים ולמועדון שלא היה כמוהו כבר שנים.
ועל כולם ניצח המאסטרו ברק בכר. הוא לא פחד לשנות מערכים, להושיב כוכבים על הספסל ולעלות עם שישה שחקני התקפה בדרבי, אבל גם ידע לקחת אחריות בהפסדים. בכר הוא אשף כדורגל, שהיתרון הגדול ביותר שלו הוא היכולת להאציל סמכויות. אין לו אגו, ולכן מאמן השוערים יכול לתת הוראות ועוזר המאמן יכול להגיד את דעתו. האצלת הסמכויות הזו צריכה להילמד בכל בית ספר למאמנים ובכל חוג למינהל עסקים.
רוצים להישאר מעודכנים?
עכשיו, רגע לפני הפלייאוף, בחרתי שלושה אנשים שעשו לדעתי את העונה הזאת.
מנהל העונה הסדירה: גל אלברמן
אלברמן קיבע השנה את מעמדו כאחד מהאנשים החשובים ביותר במועדון, והוא מתפתח להיות אחד מהמנהלים הספורטיביים הטובים שהיו כאן. הוא היה זה שהביא שני בלמים מצוינים כשבוגדן פלאניץ' עזב, הוא ידע שלא משאירים שחקן בכוח והסכים לשחרר את נטע לביא, הוא האיש שחתום על הגעתו של דיע סבע למכבי, הוא יודע לקרוא כמה מהלכים קדימה לפני כולם ומוצא פתרון לכל בעיה, ואת כל אלה הוא עושה בשקט, בלי רעש וצלצולים. אלברמן נוכח באימונים ועוזר לשחקנים הצעירים עם הידע שצבר כשחקן, הוא מדבר עם כולם בגובה העיניים, והכי חשוב – הוא הביא למערכת את הווינריות ואת היכולת לחלום.
הפתעת העונה הסדירה: עבדולאי סק
כשפלאניץ' עזב הגיעו במקומו שני בלמים – דילן בטובינסיקה ועבדולאי סק. הכוונה היתה שבטובינסיקה יחבור לשון גולדברג, והשניים יהיו הבלמים המובילים של הקבוצה. סק היה על תקן הגלגל ספייר. הוא ישב על הספסל, חיכה להזדמנות שלו, וזו הגיעה בגדול. על המגרש הוא נראה כאילו גדל בנוער של מכבי – מדרבן את השחקנים, נלחם כמו אריה ואפילו כובש שערים חשובים. גם בתקופה הפחות טובה של מכבי הוא שמר עלינו בחיים עם יכולת הגנתית אדירה. לדעתי סק שייך לרמות הגבוהות, ונראה שהוא הגיע לכאן בטעות.
שחקן העונה הסדירה: עומר אצילי
כששואלים אותי מה מסמל יותר מכל את השינוי שעברה מכבי בשנתיים האחרונות אני משיב עם מילה אחת: אצילי. דווקא בעונה קצת מוזרה מבחינתו, הוא מקבע את מעמדו כשחקן הכי חשוב שלנו. למה מוזרה? למי ששכח אזכיר שאצילי התחיל את ליגת האלופות על הספסל. אמרו שהוא לא מספיק פיזי לאירופה, פרשנו שהוא מתאים רק לליגת הישראלית, אבל אצילי לא נשבר. הוא כבש צמד ענק מול הגברת הזקנה, הבקיע ובישל בליגה, וכשהיכולת של כל הקבוצה דעכה, הוא היה זה ששילם את המחיר. אבל כשנראה היה שמכבי נכנסת למשבר, אצילי שוב הוכיח שהוא כוכב כדורגל, ווינר אמיתי.
* * *
אין הרבה זמן להתכונן. כבר בשבת מתחיל הפלייאוף העליון עם משחק לא פשוט נגד מ.ס אשדוד בבית. שני ניצחונות רצופים בתחילת הפלייאוף – נגד אשדוד ואחר כך מול באר שבע, גם כן בסמי עופר – יבטיחו כמעט סופית אליפות ירוקה נוספת. אם מכבי תמשיך לשחק עם הרעב והנחישות כמו בדרבי ונגד הפועל תל אביב, אולי אפשר יהיה לסיים את הסיפור מוקדם מהצפוי.
