מכבי פותחת בשבת את השבוע החשוב ביותר שלה העונה – שלושה משחקים שיכולים להבטיח אליפות נוספת ולתת שקט מערכתי שיאפשר להתכונן למוקדמות ליגת האלופות. וכשאני כותב את צמד המילים האלה – ליגת האלופות – יש לי צמרמורת בכל הגוף ועולים לי בראש הזיכרונות מהערב המטורף נגד יובנטוס. אני רוצה לחוות את זה שוב, וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים לעבור כמה משוכות קשות מאוד בדרך. ולדעתי, המשוכה הקשה ביותר היא המשחק נגד הפועל באר שבע.
המשחקים נגד הגמלים בשנים האחרונות הם חמים, אגרסיביים ונוקשים יותר מכל המשחקים האחרים, והשנה הם היריבים העיקריים שלנו במאבק על צלחת האליפות. ויותר מכל שחקן, המשחק הזה הוא קרב מוחות אדיר בין שני מאמנים צעירים ומבריקים.
אליניב ברדה מספר פעם אחר פעם שהוא למד המון מברק בכר. ברדה היה שחקן של בכר, ובהמשך איש צוות במערכת המשומנת שבכר יודע לבנות. הוא מכיר את שיטות האימון של בכר, את הטקטיקות, את ההפתעות, את המצבים הנייחים ואפילו איזה ג'ל מורח בכר על השיער. וזה מה שמפחיד אותי במשחק הזה, כי השילוב של ברדה ומאור מליקסון הוא נהדר. הקבוצה שלהם עומדת טוב על המגרש, נראית רעבה מאוד, והקהל שלה חזר למגרשים. בקיצור, ברדה החייה את הנגב.
רוצים להישאר מעודכנים?
מנגד יעמוד בכר, שהדבר שאני הכי אוהב אצלו זה השקט. אף שחקן לא יוצא לתקשורת, אף עיתונאי לא יודע באיזה הרכב הוא יעלה, ואיש מלבדו ומאנשי הצוות שלו לא יודע מה הוא מתכנן למשחק העונה.
בכר וברדה הם המאמנים של הדור החדש. הם לא מהססים לשנות כשלא הולך, הם מאצילים סמכויות, הם יודעים להפעיל צוות גדול, הם לוקחים אחריות כשצריך ואפילו מודים בטעויות. לדעתי, אם יש מחליף ראוי לבכר כשהוא יחליט שהגיע הזמן שלו לאמן באירופה, זה ברדה. המשחק בשבת תלוי בשניהם, ואני אפילו לא מנסה לחשוב מה הם מכינים לנו.
ובנימה אישית: אחרי שבוע הזוי שעבר על המדינה – שמאל נגד ימין, כבישים חסומים, הפגנות, שביתות בכל מקום, פוליטיקאים שנלחמים זה בזה וחושבים רק על האינטרסים שלהם, חדשות, חדשות ועוד פעם חדשות, וגם המון מחשבות על המדינה שבה אנו חיים – הבריחה שלי היא הכדורגל. השמחה שלי היא הקבוצה הירוקה שב-90 דקות יכולה להשכיח את הכאוס.
