אחרי שעברנו עוד שבוע של הפגנות, חסימות, צעקות, קללות, בלגנים, כישלונות של הנבחרת ושמחה לעיד, רבים בעיר כבר מבינים שאם יש דבר אחד שפוי במדינה שלנו היום, זו ככל הנראה מכבי חיפה.
הגענו למשחק העונה. ירוק מול אדום, צפון מול דרום. מצד אחד השוער שנזרק כי הגיע מוקדם מדי והיום מממש את הפוטנציאל בבאר שבע, החלוץ ההוא שנפל במכבי וממשיך ליפול מול השופטים, הבן האובד מקרית טבעון שלא חזר הביתה והמחומצן שלא הסתדר הנוער והבלם מהשנים הקשות. מנגד, המגן שנדחק בדרום ופרח כבלם בצפון, ההוא שהגיע באמצע העונה לעשות את ההבדל ועדיין לא לקח תואר, וזה ששכחנו שהוא במכבי ולקח אליפויות באדום.
רוצים להישאר מעודכנים?
ובתוך כל הבלגן הזה, המשחק בסמי עופר מבטיח אמוציות, קרבות על הדשא ומלחמות על היסטוריה. על הקווים יעמדו שניים שינהלו את כל האירוע, והם אלו שככל הנראה יכריעו את גורלו של משחק העונה. אנחנו בדרך לקרב מוחות בין האלופה לטוענת לכתר ובין המאמן הכי גדול לזה שצפה בו מהצד בשנים היפות ולמד מהמאסטר.
המשחק בשבת אמנם לא יקבע מי תהיה האלופה – בכל זאת, יש עוד הרבה משחקים עד לסיום העונה – אבל זה המשחק שיקבע איך ייראה סוף העונה של שתי הקבוצות. וזה בדיוק הזמן של מכבי לא להיות רק הכי טובה והכי סקסית, זה הזמן שלה להיות גם הכי רעה ולקחת את התואר הזה מהחבורה הרעה של אליניב ברדה. תיקו, וזה הולך להיות צמוד עד הרגע האחרון. ניצחון, ואנחנו נוסעים לבלומפילד רגע לפני ליל הסדר כדי לסיים את עבדות העונה הבלתי נגמרת הזאת ולצאת לחירות האליפות. הפסד? לא רוצה לחשוב על זה בכלל.
ותזכרו – גם בתנ"ך כבר אמר שמצפון תיפתח הרעה. הלוואי, ואינשאללה תיסגר הליגה.
