השבועות האחרונים של מכבי חיפה מחזירים אותי יותר מ-20 שנה לאחור, אל סוף הלימודים שלי בבית הספר עירוני ה', אל הרגע הזה שכולם מחכים לו, ה-20 ביוני, מועד סיום הלימודים והיציאה לחופשי, לחיים האמיתיים. שנייה לפני הרונדו בציר הכרמל, רגע לפני הנשף האחרון. אני זוכר את ההתרגשות של כולנו, אבל גם את הכמיהה שייגמר כבר העונש הזה.
וכך בדיוק אני מרגיש גם עכשיו. אולי זה משהו באוויר האפרפר של סוף האביב-תחילת הקיץ, אבל נראה שברק בכר, שחקני מכבי חיפה ואוהדי הקבוצה כבר מתים שהעונה הזאת תיגמר. כל משחק שעובר מרגיש כמו נצח, היכולת לא משהו, קו הסיום כבר נראה באופק.
למזלנו, הגענו לפלייאוף העליון עם פור מספיק גדול על הפועל באר שבע ומכבי תל אביב כדי לשייט בנחת לעבר הצלחת, כי אין לי הסבר לתקופת היובש הזאת, ובוודאי שלא להפסד המוזר נגד הפועל ירושלים שנזכרה לעבור את החצי אי שם בסביבות הדקה ה-80. די, שייגמר כבר.
רוצים להישאר מעודכנים?
זה מתחיל בראש המערכת, הנשיא יעקב שחר, שרוצה שהעונה תסתיים כדי לדעת אם המאמן שלו נשאר או עוזב ולחשוב איך מגיעים שוב לליגת האלופות.
זה ממשיך בבכר שמתפלל לסיים את העונה בטעם טוב, לזכות באליפות שלישית ברציפות בפעם השנייה בקריירה המופלאה שלו ולצאת לאתגר הבא באירופה.
גם השחקנים כבר מתים שהעונה הזאת תיגמר והם יזכו למעט חופש אחרי עונה ארוכה כאורך הגלות ומתישה כמו מסע כומתה, שהחלה ביולי 2022 וכללה מוקדמות ושלב בתים בליגת אלופות, שני משחקים בשבוע, פגרת מונדיאל, משחקי גביע ופלייאוף עליון. הם כבר נופלים מהרגליים.
ואפילו הקהל מחכה שייגמר כבר. יש אוהדים שחיסלו את כל חסכונותיהם על משחקים באירופה, על נסיעות למשחקי חוץ, על צעיפים, דגלים, חולצות ואביזרי עידוד, להם ולילדים.
כולם כולל כולם רוצים שהעונה הזאת תיגמר, אבל יש לנו רק בקשה אחת – תביאו עוד צלחת. ועוד כוכב.
