מאז המשחק בטרנר אני לא מצליח להירדם. הייתי שחקן כדורגל במשך יותר מ-15 שנה, ואני לא זוכר לילה שבו לא נרדמתי בגלל משחק.
המחשבות לא מפסיקות להתרוצץ בראש – שוב ושוב החישובים כמה משחקים עוד נשארו וכמה נקודות יספיקו לאליפות, הזיכרונות מעונת הקיזוז החלו לצוף, ומעל הכל התסכול מהתנהגות הלא מכובדת של השחקנים.
עזבו לרגע את המשחק בצד – אסור ששחקני כדורגל יתנהגו כמו שהם התנהגו בסיום המשחק. איזו דוגמה אתם נותנים לילדים שלנו שמעריצים אתכם כל כך ורוצים להיות כמוכם? אני לא מבין מה יש לשחקנים לעשות על כר הדשא אחרי שהשופט שורק לסיום. אני לא מבין למה אנשי צוות צריכים להרים ידיים ולקלל. זה בכלל לא משנה מי התחיל ומי נגרר, אסור להגיע למצבים של אלימות מכוערת. שיחקתי חמש שנים בליגה א', שהיא ליגה לא מקצוענית, ואפילו שם לא ראיתי מקרי אלימות כמו אלה שראיתי בבאר שבע.
בפן המקצועי, סיום המשחק בטרנר היה כמו כדור בראש, סכין בלב ונוקאאוט לסנטר – ביחד. הגול הזה בדקה ה-96 הוא מכה מנטלית שקשה להתאושש ממנה. אני צריך פסיכולוג שיסביר לי איך לא נכנסים למרה שחורה, מגיעים ביום שני לסמי עופר בטירוף ולא נותנים להפסד הכואב הזה להשפיע על המשחק ועל גורל האליפות.
רוצים להישאר מעודכנים?
מאז יום שני קיבלתי אינספור הודעות וטלפונים מאוהדים ומחברים שבטוחים שזהו, הפסדנו את האליפות, שלא נצליח לקום מההפסד הזה. "אין סיכוי שננצח את מכבי תל אביב", אמר הרוב. היו גם כאלה שהגדילו ואמרו שהם לא רואים אותנו לוקחים נקודה עד סוף העונה. בהתחלה, אני חייב להודות, הסכמתי איתם. אבל אז נזכרתי בצוות המדהים של מכבי חיפה שהביא אותנו להוביל את הליגה בארבע נקודות פור שלושה מחזורים לסיום.
נזכרתי ביועץ המנטלי דני ענבר וביכולת האדירות שלו להרים את השחקנים בדיוק ברגעים האלה. נזכרתי בברק בכר שנולד בשביל מאבקים כאלה, בקור הרוח שלו וביכולתו לחבר את כולם בזמנים קשים. נזכרתי ביעקב שחר שעבר כבר הכל בכדורגל ונשמע רגוע ובטוח בקבוצתו. נזכרתי בגול הגדול של דין דוד במשחק הראשון בין הקבוצות. נזכרתי וחייכתי. הכל תלוי בנו, ולמרות ההפסד הכואב הייתי מרוצה מאוד מאיך שנראינו על המגרש ומהשחקנים ששיחקו עם אש בעיניים ועם מחויבות לסמל ולחולצה.
ממש לא הפסדנו את האליפות בבאר שבע, ואוי ואבוי אם נחשוב ככה. הכל תלוי בנו. אני בטוח שהשחקנים יעלו ביום שני וייתנו הכל, וביחד עם הקהל המדהים שלנו, שלבד שווה שער בכל משחק, נעשה את העבודה. אני קורא לכל האוהדים – תאמינו בקבוצה שלנו, תדחפו את השחקנים ותתנו להם גב. כי כמה שזה קשה יותר, כך זה יהיה מתוק יותר.
