בעונת 2009-2008 עלה חנן ממן לבוגרים של הפועל חיפה. שלומי דורה, מאמן הקבוצה דאז, הקפיץ באותם הימים לקבוצה הבוגרת שני כישרונות צעירים. חנן ממן היה אחד מהם. גל אראל היה השני. היתה זאת עונת העלייה האחרונה של הפועל חיפה לליגת העל.
באותם הימים שימשתי כתב בעיתון "מעריב" ובמקומנים של הרשת, ולנוכח הדיבור על הכישרון הצעיר שסומן כבר אז כדבר הבא במועדון, עשיתי עליו כתבת פרופיל לעיתון. אחד המרואיינים לכתבה היה האבא ברוך ממן – שחקן עבר ענק בקבוצה שולית מעבר לכביש. ברוך אמר לי אז משפט שהיום, אחרי 15 שנים, מיטיב לסכם את הקריירה של ממן ג'וניור, וגם את האישיות שלו: "אם חנן היה יותר רע וקצת מניאק כמוני, הוא היה שחקן הרבה יותר טוב ממני".
והוא צדק. כי חנן, שבורך בהמון כישרון ובמגע קסם בכדור, היה בן אדם יותר מדי טוב – דבר שגרם לו להיות שחקן פחות טוב ממה שהוא היה יכול להיות. כישרון לבד לא מספיק, ובמקום שיש רק נוכחות וחסרות הכריזמה וההשפעה על המשחק ועל הקבוצה כולה זה לא מספיק.
ועדיין, ממן ייזכר כאחד מגדולי השחקנים שגדלו בהפועל חיפה, בעיני אחד משלושת הגדולים אבר, רק אחרי טל בנין וגילי ורמוט. שחקן שכבש פה 35 שערים והצעיד את המועדון לאורך עשר עונות בשלוש קדנציות שונות. וגם שיחק בשלושה מועדונים מובילים כמו הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים והפועל באר שבע, שם נבחר לכדורגלן העונה ועזר לה לזכות בתואר האליפות. וגם אפיזודה קצרה בבלגיה.
אוהדי הפועל חיפה יחיו כנראה לעד עם התחושה שאם ממן היה נשאר בקבוצה באותה עונה ולא עובר בינואר לבאר שבע, היינו יכולים לזכות בעצמנו בתואר האליפות. יש אמת בטענה הזאת, אבל היום זה כבר מים מתחת לגשר. בטח כשחנן ממן מודיע על פרישה ממשחק פעיל.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז ננצל את הרגע להודות לשחקן וגם לאדם שהיה חנן ממן לאורך כל שנותיו בהפועל חיפה. שאמנם גדל בבית ירוק בוהק, תחת אחד מהסמלים הכי גדולים של אותו מועדון, אבל בכל זאת הצליח להפוך בעצמו לסמל גדול של הפועל, אחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם המועדון, אחד שחתום על לא מעט רגעים יפים ומשמחים.
את השער הראשון שלו בבוגרים כבש חנן ממן בסיבוב השלישי של עונת הבכורה שלו. היה זה באופן סמלי וסימבולי נגד עירוני קרית אתא, שאותה אימן אז מאמן צעיר ואלמוני בשם ברוך ממן. קרית אתא, האחרונה בטבלה, הובילה 0:1 במחצית על מוליכת הטבלה לאורך כל העונה. במחצית השנייה נזרק ממן למגרש מתוך תקוה שיעשה שינוי במשחק. וממן עשה גם עשה. הפועל ניצחה 1:3, חנן כבש את אחד מהשערים. מיד לאחר כיבוש השער הוא רץ לאביו, מירר בבכי וביקש ממנו סליחה. הניצחון של הפועל באותו משחק הבטיח באופן כמעט סופי את ירידתה של קרית אתא לליגה השלישית. בשיחה שהיתה לי עם ברוך ממן לאחר סיום המשחק הוא אמר: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה". אמר וצדק שוב.
15 שנים אחרי, ביום שבת הקרוב, ילבש חנן ממן בפעם האחרונה את החולצה של הפועל חיפה. הוא יעשה את זה דווקא מול המאמן שנתן לו את ההזדמנות הראשונה בעונת העלייה הבלתי נשכחת ההיא. תודה על הכל חנן. על הטוב יותר ועל הטוב פחות. על הרגעים המשמחים ועל הזיכרונות הנעימים. על האיש הטוב שהיית, על הדמות שייצגה בכבוד את המועדון. על 240 הופעות ועל 35 שערים. על הרצון והמחויבות, על המאמץ וההשתדלות, וגם על הכנות של להודות שזה נגמר. שאתה כבר לא מסוגל יותר.
נפגש ביציע. כשאתה על הספסל.
