איפה הייתם באליפות ה-15 של מכבי? זו שאלה שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשאול את עצמנו בבוקר שבו כוכב חדש ושלישי נולד בחיפה. והאמת, כנראה שאין תשובה חד משמעית לשאלה הזו. כי האליפות הזאת היא רכבת הרים על סטרואידים, מסע בין כוכבים, קילומטרז'ים של נהג משאית, רגעים של נחיתה אל הקרקע ומטוסים שעפים באוויר.
איש חכם אמר לי פעם "ישראל חולמת להיות תל אביב, בתכלס היא ירושלים, והאמת? האמת היא שישראל צריכה להיות חיפה". זו אליפות ששייכת לעיר, למדינה, לכור היתוך יהודי-מוסלמי-נוצרי. זה כוכב שלוש הדתות המאוחדות. ותחשבו על זה – התלכיד והאחדות והמספרים בימים לא מאוחדים כלל צריכים להיות המראה לעתיד של כולנו.
כבר חצי טור עבר ואני ממש נמנע מלהיכנס למספרים של האליפות ההיסטורית הזאת, את זה אני משאיר לפרשנים המקצועיים. לסימבוליות של המספר 15 – מהשחקן ההוא ועד לתאריך הארור – הכל בטל ומבוטל. ובכלל, מה זה משנה אחרי העונה הארוכה ביותר בהיסטוריה שלנו?
רוצים להישאר מעודכנים?
החגיגות הספונטניות בכיכר פריז הוכיחו שוב שאנחנו בשורה אחת עם קהלים ממקומות רחוקים ועם תרבויות כדורגל שממש לא אופייניות למדינה שלנו. ועכשיו תשאלו את עצמכם שוב – איפה הייתם באליפות ה-15 של מכבי חיפה? ותתמסרו לעוד רגע אחד, אולי אפילו שניים, לרגעים, לזיכרונות, לדמעות, לעצבים, לחיבוקים, למסעות לאורכה ולרוחבה של הארץ, לכיבוש אירופה.
תנו כבוד לאלו שמופיעים במחצית על המסכים וכבר לא איתנו, לאלו שהולכים איתנו כל הדרך מאז המשחק הראשון בקריית אליעזר, לאלו שהצטרפו בסמי, לאנשי המסכים, לחברים מעבר לים שצמודים לרדיו מכל מקום בגלובוס, לאמא שלראשונה דבוקה למסך אחרי שנים שהייתה נגד. תנו כבוד לאלופה שעבדה קשה על המגרש וכנראה שתעבוד קשה כל החיים בשידורים בערוץ גולד.
שבו רגע, תנוחו. אין יותר מגיע מזה. אנחנו חלק מהיסטוריה ירוקה. אנחנו אלופים.
