היו לנו כאלו בעיות, חשבנו לא נגיע. בשלב מסוים של העונה נראה היה שמכבי חיפה, במו ידיה, מנסה לייצר לעצמה מכשולים ואתגרים יש מאין. עוד לפני הפלייאוף, ההתעקשות לייצר שרשרת ברוכים ותקלות תוך כדי משחק, רק כדי למצוא דרך הרואית במיוחד לצאת מהם, הפכה להיות סימן היכר של מכבי בעידן ברק בכר, וביתר שאת בעונה הנוכחית.
גם אחרי הירידה מאולימפוס המפגשים מול מסי, ניימאר ואמבפה, מכבי המשיכה לנצח. לא ביכולת גדולה, בכלל לא, אבל עדיין התמידה בנטילת ג' נקודות מדי משחק וביססה את עצמה בפסגה.
דווקא כשנראה היה שהיתרון מבטיח מספיק בראשות הטבלה, ומכאן והלאה זה הזמן להצגות כדורגל, מכבי התפנצ'רה והחלה לאבד גובה. הכאפה בבלומפילד, התיקו בריינה, ופתאום המובן מאליו הפך לא כל כך מובן.
או אז קרו שני אירועים מכוננים של ממש. הראשון היה החתמתו של דיא סבע – מנוע נוסף לחוג הסילון הירוק, עוצמתי ומרגש, וחלקו באליפות הזו גדול הרבה יותר מסך משחקיו. השני, והמשמעותי יותר, היה ההחלטה שהוציאה סוף סוף את השד מהבקבוק והביאה לגראנד פינאלה של השבועות האחרונים. זו היתה ההחלטה של האיש האמיץ ביותר שראו קווי מגרשי ליגת העל אי פעם – ברק בכר – ללכת אול אין.
רוצים להישאר מעודכנים?
כמו כל טרילוגיה טובה, שני החלקים הקודמים בנו את הקליימקס של החלק האחרון ואת החותם. התובנה המבריקה של הגיבור, המנהיג, לאור כל הדברים שעבר יחד עם חבורתו בדרך, פותרת באבחת חרב את הבעיות ואת הסיבוכים בעלילה. ברק בכר, גיבור במלוא מובן המילה, הימר על כל הקופה, ובישורת הליגה האחרונה הלך בכל הכוח על מערך סופר התקפי שיכריע בכוח האש את המערכה הארוכה והמתישה.
זה אמנם הימור מושכל למדי, בוודאי כשיש לך כמות כזו של כישרון בחלק הקדמי, אבל עדיין הימור. ולא נדבר על מוחמד אבו פאני המסכן שהסתובב לבדו כמו ונטה תעשייתית במרכז המגרש, מונע בכל כוחותיו את התקפות היריב לעבר החצי הירוק והמופקר למדי.
בכל פעם שמכבי חזרה למערך מסודר ושפוי, היא חטפה סטירה (טרנר וטדי, המחצית הראשונה בבלומפילד). ואז התגלו גבורתו ותעוזתו של המנהיג הירוק במלוא תפארתן, ובשני משחקי שגעת סופר התקפיים הכריעה מכבי הכריעה את הליגה בדרך הכי מוחצת, מהממת ומשכנעת שנראתה זה שנים.
הנאמנות לאתוס ההתקפי והתעוזה של המועדון השתלמו בענק. ככה זה – המעז מנצח. ובלי תעוזה לא יכולנו לפרוץ שבילים חדשים ולהגיע לפסגות לא כבושות, כי המזל, כמאמר הפתגם, נוטה חסד לאמיצים.
כולנו צריכים לשאוב השראה מהאמונה בדרך ומהדבקות בה, מהרומנטיקה הכה נדירה בעידן ציני של טקטיקה ודפי אקסל עמוסי נתונים, מהאהבה ומהכוח שהעניק הקהל לשחקנים, והשחקנים בחזרה לקהל. כולנו צריכים להוקיר תודה על הפרק היפהפה שנכתב באותיות זהב בדברי ימי המועדון הזה, במו ידיו של אחד, יחיד ומיוחד – ברק בכר.
איזה כיף, מכבי שלנו שוב אלופה. לתפארת העיר חיפה, לתפארת מדינת ישראל.
