שלוש עובדות שרובכם לא יודעים על זאהי ארמלי, שתיים מהן היו לבטח משפיעות על מהלך הקריירה שלו. הראשונה קשורה לקיץ של שנת 1979, כשארמלי, אחיו וחבר הגיעו להעביר יום כיף בחוף הים ושמעו שבאיצטדיון קרית חיים הסמוך התקיימו באותה השעה מבחנים להפועל חיפה – אז עוד הקבוצה הבכירה בעיר.
"אמרתי לעצמי שוואלה, זו הזדמנות, אנסה", מספר ארמלי (66) ששיחק אז במכבי שפרעם מליגה ב' צפון א', "זה לא כמו היום שמזמינים אותך למבחנים ומתאמים איתך מראש. התלבשתי וירדתי למגרש. הייתי הכי טוב, באמת. שמואל פרלמן שהיה אז מאמן הפועל וחברי ההנהלה שאלו אותי איפה אני משחק, ועניתי שבליגה ב' ושאני מבקיע בממוצע 50 גולים בעונה. זה לא הרשים אותם, הם העדיפו מישהו אחר במקומי".
ארמלי חזר לשפרעם וסיים את עונת 1980-1979 כמלך השערים של הליגה ועם העפלה לליגה א'. אגב, אותה עונה תיזכר בהפועל כזו שבה החלה ירידה משמעותית ברמתה שהקדימה את ההידרדרות הגדולה של שנות ה־80. מי שכן שמה עין על מכונת השערים היתה סגנית האלופה הפועל תל אביב, שסיכמה עם משפחת ארמלי כי הוא ישחק בשורותיה בעונה הבאה, אך תושבי שפרעם ואוהדי מכבי המקומית לא היו מוכנים לוותר עליו והוא נשאר בקבוצה לעוד שתי עונות וסייע לה לעלות לליגה הארצית.
"ב־1982 חתמתי במכבי חיפה", נזכר ארמלי, "אבל לפי הסכם בין מכבי לקבוצת האם שלי, זה היה לעשרה מחזורים בלבד. המאמן היה אז ג'ק מנסל האנגלי, והבקעתי רק שלושה שערים. לאחר עשרה משחקים חזרתי לשפרעם והבקעתי הרבה, אבל ירדנו ליגה. בעונה שלאחריה, שהיתה עונת האליפות הראשונה, חזרתי למכבי רק במחזור העשירי. כשהגעתי, בית"ר ירושלים היתה במקום הראשון עם הפרש של 13 נקודות".
מכבי, שפיגרה לאורך כל העונה עלתה למקום השני רק במחזור ה־19 לאחר ניצחון 0:2 על הפועל באר שבע, וארמלי הבקיע את שער הניצחון שקירב את הקבוצה עד למרחק של שלוש נקודות מהמוליכה בית"ר ירושלים. במחזור ה־26 הגיעה מכבי למשחק רדיוס ללא קהל באיצטדיון הקופסה בנתניה מול המוליכה, כשניצחון של בית"ר היה מעניק לירושלמים את תואר האליפות. ארמלי הבקיע גם במשחק הקריטי הזה, מכבי ניצחה 1:2 וצמצמה את הפער מבית"ר לשתי נקודות בלבד. במחזור הסיום, שאותו אף אוהד חיפאי לא ישכח לעולם, התארחה מכבי רמת עמידר בקרית אליעזר ומכבי חגגה את האליפות הראשונה בתולדותיה, כשארמלי מהווה בה בורג מרכזי.
סיימת את העונה כמלך השערים, למרות שהתחלת לשחק רק במחזור העשירי. העובדה השנייה, מתחילת הסיפור, קשורה לתואר האליפות.
"נכון. את העונה סיימתי עם 13 שערים, וזה היה הישג נדיר. במעמד חתימת החוזה, עורך הדין שלי פרג' סלמן אמר לצביקה ויצנר, שהיה אז יו"ר ההנהלה, 'תשמע לי, אתם בסוף העונה לוקחים אליפות'. אחרי הפגישה, בזמן שניסיתי לעכל ולהבין מה הוא אמר, שאלתי אותו בתדהמה 'אז למה לא הכנסת את זה לחוזה?'. לא היה לי מענק אליפות. זה אמיתי. חתמתי לשתי עונות עם אופציה לעונה שלישית, ולא היה לי שום סעיף שמזכיר את המילה אליפות או מענק אליפות, כי אף אחד לא ציפה לזה. ויצנר אמר שזו שטות לדבר על אליפות, שהוא מסתפק במקום רביעי".
זאהי ארמלי. "משנת 1989 עד היום, כמעט 35 שנה, אני מחזיק בתואר מלך השערים של מכבי בכל הזמנים" (צילום: באדיבות מכבי חיפה)
רוצים להישאר מעודכנים?
פרשת הפקס שהקדימה את פרשת הפקס
בעונת 1985-1984 שיחקה מכבי בקרית חיים, שם היא הניפה צלחת בפעם השנייה ברציפות כשארמלי חוגג עם 15 כיבושים, ורק משה סלקטר מקדים אותו עם 16 שערים. "זו היתה עונה מדהימה, ובסופה מימשתי את האופציה שהיתה לי לעונה שלישית", מספר ארמלי, "ואז הגיע הפקס מיובנטוס והעלימו אותו ממני". זוהי העובדה השלישית שלא ידעתם עליו.
מה זאת אומרת?
"אני לא ידעתי על הפקס, רק לאחר 15 שנה נודע לי שהייתי מבוקש אצל יובנטוס ובמכבי החביאו את זה, העלימו את זה ממני. המשכתי את דרכי במכבי כי לא ידעתי".
מה זה הסיפור המוזר הזה?
"לא ידעתי, רק לאחר 15 שנה נודע לי. יובה ביקשה שאעבור אליה, הם רצו להחתים אותי. בתקופה ההיא הייתי מספר 1 בארץ ולא הבנתי איך אלי אוחנה ורוני רוזנטל יצאו לחו"ל ואני לא. אחרי 15 שנה הבנתי שיובנטוס ביקשו אותי, ומכבי לא ענתה להם".
היית יוצא ליובנטוס?
"אם היתה לי הצעה על השולחן, ברור. אם הייתי מצטרף אליהם באותה עונה הייתי זוכה איתם באליפות אירופה עם מישל פלאטיני. זה חלום שלא התגשם".
בעונה השלישית שלך כמעט ועשיתם שושלת. עם התנאים של היום הייתם מצליחים יותר?
"היום זו המשכיות למה שאנחנו התחלנו. ההישג האדיר שעשינו הוא חלק מההיסטוריה של מכבי חיפה. עם התנאים של היום היינו עושים עשר אליפויות ברצף ולא מסתפקים בשתיים ובכמעט אחת נוספת. צריך לזכור באלו מגרשים שיחקנו ובאלו תנאים. העולם התקדם, הכדורגל הפך למקצועני. בזמננו, חוץ מהכדורגל לכולנו היתה עבודה כי הכסף מהכדורגל לא הספיק, ואפשר להגיד שהיינו חובבנים. יש הבדל משמעותי בין אז להיום".
מה עוד מלבד תנאי המגרש והמשכורות?
"בשושלת הראשונה כל השחקנים היו יוצאי מחלקת הנוער מלבד שניים – ציון מרילי ואני – שנחשבנו לשחקני רכש. היום אין אף שחקן מהנוער לצערי הרב. בעצם, היום במחלקות הנוער, בכל הקבוצות ולא רק במכבי, יש על השחקנים סימן שאלה גדול כי רוב הסיכויים שהם לא ישתלבו בקבוצה הבוגרת. משחררים אותם לקבוצות אחרות, רובם לליגה הלאומית, ורק מעטים מגיעים לליגת העל. אין ספק שמה שמכבי עשתה אז עם מחלקת הנוער תרם רבות לכדורגל. רק לחשוב מי יצא מהמחלקה הזו – שחקנים כמו אייל ברקוביץ' ויניב קטן וכל הגדולים שהיו. מכבי תמיד חיבקה את המקור, את הבית, את הנוער, ולכן יש שוני אדיר בין אז להיום".
מה עוד?
"השחקן הזר היחיד ששיחק במכבי עד לשנת 1989 שבה לקחנו את האליפות השלישית היה דניאל בריילובסקי, וגם הוא לא היה באמת זר. רק אחרי זה התפתח העניין של שחקנים זרים, בעיקר ממזרח אירופה, והרבה שחקנים שהגיעו לשחק בארץ באמת הרשימו לטובה. אבל היום הכל מתפתח בצורה אחרת לגמרי. בתנאים של היום היה לנו הרבה יותר קל לזכות בעשר אליפויות ברצף. שיחקנו בתנאים בינוניים ומטה – משטחי דשא ללא דשא, חדרי הלבשה איומים. היו לנו תנאים שלא מזכירים אפילו במעט את התנאים של היום. אתה נכנס היום לאיצטדיון ולחדרי ההלבשה ואומר 'איפה אנחנו ואיפה הם?'".
אז שיחקו בשביל הסמל והיום הכסף מדבר.
"ברור, כך זה בכל העולם. הכסף מדבר, המקצוענות מדברת, ומי שיש לו יותר כסף מגיע ליותר הישגים. אנחנו היינו יותר עם הסמל, עם האוהדים. אפשר להגיד שהאוהדים היום ואז היו אותו הדבר. הם אוהדים שלא מוותרים, שאוהבים את הקבוצה ואת השחקנים, שנותנים להם ביטחון. האוהדים הם השחקן ה־12, גם היום וגם לפני 40 שנה. באליפות הראשונה מילאנו את איצטדיון קרית אליעזר ב־15,000 וגם ב־20,000 אוהדים, וזה היה מדהים. אני זוכר שראיתי אלפי האנשים בסטלה מאריס צופים במשחק. שיחקנו בשבילם, שיחקנו בשביל הסמל, בשביל האגודה. כל אחד חיפש הישגים, אבל ההישגים היו בתוך המסגרת של האגודה. בסיום כל משחק היינו יוצאים לבילוי משותף – כל השחקנים עם הנשים והחברות. היינו יושבים ביחד, היה מצב חברתי מעולה. היינו מתערבבים עם הקהל שהיה מגיע למסיבות וחוגגים ביחד".
איזה משחק אתה זוכר במיוחד, לטובה ולרעה?
"הטוב היה המשחק נגד הפועל יהוד במחזור ה־29 בעונת האליפות הראשונה שגרם למהפך. בית"ר הפסידה להפועל תל אביב, ואנחנו ניצחנו ועלינו למקום ראשון. זה היה הדבר הכי מושלם שיש. הגרוע ביותר זה הפסד האליפות בדקה ה־86 בבלומפילד מול הפועל תל אביב. היינו צריכים תיקו ולא הצלחנו להחזיק אותו. גילי לנדאו כבש מנבדל. שני המשחקים האלה מציינים שינויי כיוון – האחד לטובה והשני לרעה. ואם מדברים על רע, יש משהו שבאמת כאב לי וזהו מותו של אבי רן. זו אחת מהטרגדיות הגדולות של הכדורגל הישראלי. איבדנו בחור בן 23 שבאמת היה לו עתיד מבטיח והיה מגיע רחוק מאוד".
זוכר את גמר הגביע נגד בית"ר ירושלים?
"ה־3:3 עם הגול של עופר מזרחי?".
החמצת פנדל במשחק הזה.
"תמיד היו לי מקרים מיוחדים בגביע. פעמיים הגענו לפנדלים בגמר ופעמיים החמצתי. לכן אין לי גביע".
אתה עדיין מלך השערים של מכבי חיפה.
"כן. אני לא יודע כמה זמן זה יימשך, אבל משנת 1989 עד היום, כמעט 35 שנה, אני מחזיק בתואר מלך השערים של מכבי בכל הזמנים. אם מדברים על קבלות, מי החלוץ הכי טוב?".
לענות במקומך?
"הגעתי לכל ההישגים בארץ – מלך השערים בכל ליגה בה שיחקתי, שחקן העונה, מלך השערים של מכבי חיפה בכל הזמנים, אליפויות, נבחרת ישראל, היכל התהילה של הכדורגל הישראלי ושגריר של מכבי חיפה. זכיתי בהכל חוץ מגביע. שלוש פעמים הגעתי לגמר ולא זכיתי בגביע, אבל לרוב ההישגים ששחקן כדורגל צריך להגיע אליהם הגעתי".
זאהי ארמלי חוגג אליפות בקרית חיים. "ואז הגיע הפקס מיובנטוס" (צילום: באדיבות מכבי חיפה)
"אליפות רביעית זה לא משהו בלתי אפשרי"
מה יקרה עם מכבי בעונה הבאה?
"זו תהיה עונה לא קלה, אין לי ספק בכך, קודם כל בגלל ברק בכר שיצא מהמערכת. הרבה שחקנים בטח יעזבו – אני מרגיש שמוחמד אבו פאני ודולב חזיזה רוצים לעזוב – ויכול להיות שיוותרו על עוד כמה שחקנים. צריך מאמן טוב שיכין את הקבוצה בזמן ויביא שחקנים טובים כדי להיאבק על התואר. זה לא קל. להגיע לצמרת זה קל, אבל לשמור על המקום הראשון זה הרבה יותר קשה. אליפות רביעית זה לא משהו בלתי אפשרי, ומכבי עדיין עדיפה על כל הקבוצות האחרות. מה שאני מאחל לנו זה לחגוג את ההישג האדיר של אליפות רביעית ברצף".
הליגה השנה היתה חלשה מאוד.
"זו היתה העונה הכי חלשה מבחינת כדורגל, גם בתחתית וגם בצמרת, והעובדות מדברות בעד עצמן. מכבי לא הצליחה לנצח פעמיים את מכבי ריינה ולא הצליחה נגד הפועל ירושלים בחוץ. הרבה קבוצות מהתחתית הפילו קבוצות גדולות כמו מכבי תל אביב והפועל באר שבע. קבוצות קטנות שמפילות את הגדולות בצמרת זה ראוי, זה צריך להיות ככה, אבל אין ספק שהליגה היא חלשה מאוד. אני מקווה שבשנה הבאה היא תהיה יותר מעניינת".
אפשר יהיה לשחזר את ההישג באירופה?
"הכל אפשרי בכדורגל. אף אחד לא ציפה שנוכל להגיע לשלב הבתים, אבל הצלחנו והופענו במעמד הזה בצורה מכובדת. אם ינהלו עניינים כמה שיותר מהר, יביאו שחקנים וההכנות יהיו כמו שצריך, הכל יכול לקרות בכדורגל הישראלי. אני מקווה שגם בליגת האלופות נשחזר את ההישג האדיר שהיה לנו. ואם נוכל להתקדם הלאה – עוד יותר טוב".
זאהי ארמלי. "הכל אפשרי בכדורגל" (צילום: באדיבות מכבי חיפה)
