אני לא אוהב להמר. הפעמים הבודדות שבהן נכנסתי לקזינו היו עם אבא שלי באירופה כי היה לו חשק "לשחק". אבא לימד אותי שצריך לשים את הכסף ברולטה על מספר או על צבע ברולטה. אם יוצאים המספר או הצבע אתה זוכה, אם לא – אתה מפסיד. זה פשוט וקל על הנייר, אבל גורם לרוב להפסדים גדולים.
הדיבורים על הרולטה מזכירים לי את דין דוד. החלוץ, שהחל את דרכו במ.ס אשדוד וחתם לאחרונה על הארכת חוזה על 2026, הוא תעלומה בעיניי, הימור ברולטה. אתה זורק אותו למגרש ולא יודע מה תקבל. פעם שלושער ופעם שלושה נבדלים. אתה יכול לנצח ואתה יכול להפסיד.
השאלה היא אם דוד בכלל מתאים להיות החלוץ המוביל של מכבי. חלק מיושבי הפרלמנט שלי סבורים שהוא לא מספיק חד, לא מספיק חי את המשחק. אחרים טוענים שקשה מאוד לקום מהספסל לעשר דקות ושהוא אף פעם לא קיבל קרדיט אמיתי בהרכב, לא בעידן ברק בכר וגם לא עכשיו בתחילת עידן מסאי דגו. הם בטוחים שאם דוד ישחק כמה משחקים רצופים בהרכב, הוא יסיים את העונה עם מספרים מטורפים. בכל מקרה, דוד הוא סוג של הימור, ובקבוצה כמו מכבי חיפה לא מהמרים.
רוצים להישאר מעודכנים?
דוד כבר לא ילד. אם יש עונה שבה הוא צריך להיות דומיננטי, זו העונה הזאת. הוא נמצא במועדון זו השנה השלישית, וגם אם לא נותנים לו הוא צריך לקחת. יש לו את כל הנתונים להצליח – הוא חזק, הוא מהיר והוא מתמצא ברחבה – אז מה עוצר אותו?
יכול להיות שזה קשור יותר בצד המנטלי, אבל דוד חייב לטרוף את הדשא בכל דקה שהוא נמצא על המגרש, אחרת הוא ילך לאיבוד. תשאלו את וויאם עמאשה ואת שלומי ארבייטמן שיושבים לידי ביציע הכסף ומוכנים לשלם כל סכום כדי לעלות אפילו לדקה אחת בסמי עופר. הם היו שם, בדיוק כמוהו, וסיימו כמו שהוא לא רוצה לסיים.
מכבי נמצאת בסוג של בנייה חדשה, והיא חייבת שחקנים יציבים שייתנו את הטון. דוד יכול וצריך להיות אחד מעמודי התווך האלה. יש לו כל הנתונים להיות אחד כזה. אני בהחלט מבין את התסכול שלו ואת הרצון שלו להיות שחקן הרכב, אבל גם מצפה ממנו לשנס מותניים, להמשיך לעבוד קשה ולהיות חלוץ שמממש את כל הכישרון והפוטנציאל שלו, לא רק במכבי אלא גם בנבחרת. אני מצפה ממנו לעשות סוף לתעלומה.
