אם היתה לי האפשרות, בכל שבוע הייתי כותב על פרנטזדי פיירו. החלוץ הענק הוא השחקן הכי פחות מוערך בקרב הקהל הירוק, אבל אני חושב שפיירו הוא אחד מהחלוצים הטובים ביותר שנחתו בכפר גלים.
בעידן החדש של הכדורגל כבר פחות אוהבים שחקנים גדולי מימדים. רוב המאמנים מעדיפים את החלוץ הקטן והזריז, שיודע גם לסיים את ההתקפה וגם לחזור מהר להגנה.
אולי אני אולד פאשן ואולי אני בדעת מיעוט, אבל תמיד אהבתי את החלוצים הגדולים, הפיבוטים – מימיי כילד בשכונה כשהייתי בוחר ראשון את השחקן הגבוה ביותר ושם אותו מקדימה כדי שיוריד את הכדורים לשאר השחקנים, דרך אנדז'יי קוביקה ועד זלאטן איברהימוביץ'.
בסוף העונה שעברה, כל האנשים מסביבי טענו שפיירו לא מתאים, שמכבי חייבת חלוץ אחר במקומו ושאסור בשום פנים ואופן להשאיר אותו. אני, מנגד, הייתי צריך לשכנע אחד אחד שפיירו חייב להישאר בקבוצה.
רוצים להישאר מעודכנים?
בינתיים הוא ממשיך להוכיח לכולם עד כמה הוא חשוב למכבי, ופתיחת העונה שלו לא משאירה מקום לספק. פיירו הוא האיש שלנו באירופה, וכמו בעונה שעברה, אז הוא סחב אותנו על הגב לליגת האלופות, הוא עושה זאת שוב העונה – מפרק כל הגנה שניצבת בפניו, עושה המון עבודה שחורה, הורג בפיזיות שלו כל בלם שעומד מולו ולא משנה מאיזו מדינה על פני הגלובוס הוא מגיע, מוריד כדורים לחברים, מפנה להם דרך ומוציא את כולם – פעם זה דין דוד, פעם זה צ'רון שרי ופעם זה דיא סבע – גדולים, חוץ מאשר את עצמו.
רק מי שדרך אי פעם על מגרש כדורגל כשחקן יכול להבין עד כמה התרומה של פיירו למכבי היא אדירה וכמה כוח ומחץ הוא מוסיף לה. לכן מבחינתי זה תמיד פיירו ועוד עשרה, ואני שמח מאוד שגם מסאיי דגו חושב כך ולא מתייחס לדעת הקהל ולרוב הפרשנים.
נכון, לפעמים הוא נראה גמלוני ומסורבל, לעתים הוא נראה כאילו הוא בא מענף אחר, אבל דווקא עכשיו, בעונתה השנייה בקבוצה, הגיע הזמן לתת לו קצת יותר כבוד והערכה. אני חושב שלא יכולנו לבקש חלוץ טוב ממנו שהופך את כל השחקנים מסביבו לטובים יותר. בהרבה.
