אליפות:
את עונת 1999-1998 פתחה הפועל חיפה בסערה. היא אמנם סומנה על ידי הפרשנים כקבוצת צמרת אך לא כמועמדת לאליפות, למעט אחד. מוטי איווניר סיכם את השידור הראשון של העונה ממרום מושבו בקרית אליעזר במשפט: "גבירותי ורבותי, קבלו את אלופת המדינה".
יכול להיות שזה לא הציטוט המדויק, אבל כנראה שאף אחד לא יתלונן עלינו כי הוא צדק. לאחר כמה ניצחונות, מצאה את עצמה הקבוצה בראש הטבלה עם סגנון משחק "גרמני" – טקטיקה יעילות ונחישות – שהנחיל המאמן אלי גוטמן בעונתו השנייה.
נדמה שאף אוהד הפועל לא ישכח לעולם את 8 במאי 1999. היה זה המחזור ה־27 שבו אירחה הפועל את מכבי תל אביב, השנייה בטבלה, לעיני כ־17,000 צופים. התל אביבים עלו ראשונים ליתרון, אך צמד של אורן זיתוני הפך את התוצאה. גיא צרפתי השווה, ואורן נסים הוכיח לכולם מאיזה חומר הוא עשוי וחתם את תוצאת המשחק כבר במחצית הראשונה.
האוהדים היו בטירוף ורק חיכו לשמוע את השריקה כדי לפרוץ למגרש ולהרים על הכתפיים את האיש שהגשים להם חלום – אליפות היסטורית, ראשונה ואחרונה, ועונת שיא שספק אם תחזור. 22 ניצחונות, שלושה הפסדים, 71 נקודות ב־78.9 אחוזי הצלחה. 66 שערי זכות, 23 שערי חובה (כולל השביעייה המביכה שהקבוצה חטפה מכפר סבא לאחר שהאליפות הובטחה) ורצף של תשעה ניצחונות.
נג׳ואן גרייב בחגיגות האליפות. יום שאף אוהד הפועל חיפה לא ישכח (צילום: ראובן כהן)
בית:
איצטדיון ד'אלסנדרו הוא שמו הרשמי של איצטדיון קרית חיים. תומאס לודוויג ג'ון ד'אלסנדרו ג'וניור היה ראש העיר בולטימור, והכבוד ניתן לו לאחר שביקר בחיפה. ד'אלסנדרו היה אביהם של יו"ר בית הנבחרים של ארצות הברית ננסי פלוסי ושל תומאס ד'אלסנדרו השלישי, גם הוא ראש העיר בולטימור. \
ב־1965 עזבה הפועל את קרית אליעזר בגלל עלויות, ומאז נודע איצטדיון קרית חיים כמבצרה. לא סתם שרו האוהדים "אין רחמים בקרית חיים!". הקבוצה שיחקה בו עד 1986, חזרה לקרית אליעזר, שבה הביתה, וב־1991 עזבה סופית.
ב־1993 נתנה ההסתדרות לרובי שפירא זכות שימוש תמידית באיצטדיון ללא הגבלת זמן, כל עוד הוא הבעלים של המועדון. ב־2001, לאחר ששפירא נפטר, עבר המועדון לידי מפרק, וכעבור שנתיים, בהוראת בית משפט, הוא עבר לידיו של יואב כץ. ב־2020, כשהסתיים החוזה של הפועל באיצטדיון אחרי עשרות שנים, פרץ עימות בין ההסתדרות, בעלת המגרש שאותו היא קיבלה בחכירה ממינהל מקרקעי ישראל, לבין כץ. ההסתדרות הבהירה שהיא מעוניינת להמשיך להשכיר לו את הנכס, אך בחוזה החדש יהיה עליו לשלם דמי שכירות חודשיים של כ־20,000 שקל לאחר שנים שבהן הוא שילם רק תשלומי מים, חשמל וארנונה. כץ סירב, ובבית המשפט ביקשה ההסתדרות לסלק את המועדון מהמתחם.
השנים חלפו, ולאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות נדרש המועדון לפנות את המתחם עד 15 באוגוסט השנה. ההסתדרות הודיעה כי הפעם לא תינתן לקבוצה ארכה נוספת ואם תידרש היא תסגור את המתחם ותפנה את המטלטלים של הפועל, שהגיבה: "הקבוצה נמצאת בביתה החוקי כדין".
לאחר פסק הדין הסכימה ההסתדרות לאפשר את המשך פעילותה של מחלקת הנוער במקום מתוך ראייה ציבורית רחבה, אך המועדון לא עשה מאמץ להגיע להסכמות. בנסיבות אלו נדרשה הפועל לפנות את האיצטדיון, כץ ביקש מבית המשפט עיכוב ביצוע, והדיון נקבע לחודש נובמבר.
איצטדיון קרית חיים. אין רחמים (צילום: מימל)
גילי ורמוט:
הילד מקרית ים שנולד ב־1985 סומן ככוכב מתחילת דרכו במחלקת הנוער האדומה. כשעלה הקשר ההתקפי לקבוצה הבוגרת הוא היה שותף לעלייה לליגת העל בעונת 2004-2003, ובעונה שלאחריה הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הבכירה. בשנת 2005 הוא חתם בהפועל תל אביב, עבר לאירופה, שב לארץ, ובינואר 2018 חזר הביתה, לקבוצת נעוריו.
זו היתה העונה הכי טובה של הקבוצה מאז עונת האליפות – העפלה לפלייאוף העליון וגמר גביע בטדי מול בית"ר ירושלים. המשחק הסתיים בתיקו 1:1 כשמקסים פלקוצ'נקו כובש את השער לזכות הפועל בבעיטה מפתיעה מ־25 מטר. המשחק נכנס להארכה, ולנצח תיזכר התמונה של ורמוט כשהוא ממרר בבכי לאחר הגול לחיבורים של שמואל שיינמן שהביא את הגביע לקרית חיים. אלון תורג'מן נעץ את השלישי ונתן את האות לחגיגות לאחר 44 שנה.
היה זה הגביע השביעי שבו זכה ורמוט במדי ארבע קבוצות שונות ושהפך אותו לשיאן הזכיות הישראלי בגביע המדינה. בדצמבר 2020 הוא הכריז על פרישה, ובסביבת המועדון מלחששים ששמו מודר מהספר שנכתב לכבוד עונת ה־100, רק משום שהעז לתבוע את הפועל ואף זכה.
גילי ורמוט. העז לתבוע ואף זכה (צילום: ראובן כהן)
דרבי:
היסטוריה ארוכה של יריבות עירונית סוערת הכוללת איבה הדדית וסכסוכי אוהדים יש לשני המועדונים החיפאיים. שורשי היריבות נעוצים עמוק בהיסטוריה ובעיקר בזיהוי הפוליטי של השניים. הפועל הוקמה כקבוצת פועלים סוציאליסטית שזוהתה בעיקר עם ההסתדרות ועם שלטון מפא"י. היא היתה קבוצתו של הממסד ונתמכה על ידי השלטונות, לפיכך, באופן טבעי, הפכה מכבי חיפה לקבוצה המקופחת שנאלצה להיאבק על קיומה. על כן, בראשיתה התבססה היריבות העירונית על המתח בין אלו שידם קרובה לצלחת לבין המקופחים והמדוכאים.
ההבדלים בין המועדונים יצרו את ההבדלים בין האוהדים. באופן מסורתי זוהו אוהדי הפועל עם תנועות השמאל. רובם היו בני המעמד הבינוני-גבוה – פועלים בתעשיות השונות בצוותא עם משכילים ועם בעלי מקצועות חופשיים. לעומתם, אוהדי מכבי זוהו ברובם כאנשי המעמד הבינוני-נמוך. מן הסתם, עם הזמן היטשטשו הבדלים אלו לחלוטין.
יש כמה נתונים מעניינים על משחקי דרבים היסטוריים. להפועל היו שבע שנים טובות ומפורסמות. בין 1962 ל־1969 הפועל לא הפסידה אף דרבי, ובין 1969 ל־1976 הגלגל הסתובב ומכבי זכתה לשבע שנים טובות שבהן היא לא הפסידה להפועל. לאחריהן היו 19 שנים – עד 1995 – שבהן הפועל לא השכילה לנצח ולו דרבי אחד. בעשור הקודם הצליחה הפועל לנצח חמישה דרבים בשלוש שנים (וגם להדיח את מכבי במפגש כפול בגביע), אך מאז השליטה עברה למכבי ללא עוררין. המפגש הראשון בין השתיים יתקיים במחזור התשיעי ב־4 בנובמבר.
גבריאל תמאש בטירוף אחרי ניצחון בדרבי (צילום: דוברות הפועל חיפה)
היסטוריה:
בשנת 1924 התאספה ברחוב שפירא בהדר חבורה של אנשים מתחום הספורט בעיר וגורמים הקשורים בתנועות הפועלים ובהסתדרות. מטרתם היתה להקים מועדון כדורגל ראשון של פועלים בארץ ישראל. את ההתארגנות הובילו יאיר אהרוני ויהושע שרפשטיין שסמל הפומ"ג (כך קוראים האוהדים לסמל הפטיש והמגל המהווים סמל לאיחוד בין העובדים החקלאיים והעובדים בתעשייה) חקוק על המצבה שלו.
בחג הפועלים, 1 במאי 1924, נערך המשחק הראשון שבו ניצחה הפועל חיפה קבוצה שהורכבה מעובדי הרכבת בחיפה. בראשית דרכה היתה הפועל כלולה בהתאגדות מכבי, שהיתה אגודת הספורט היחידה בארץ. כשנתיים לאחר מכן הוחלט לנטוש את מרכז מכבי ולהקים את מרכז הפועל שצורף להסתדרות. בעקבות כך נוסדו ברחבי הארץ מועדוני הפועל נוספים.
כרטיס לדרבי, נובמבר 1931. ההתחרות הראשונה של הליגה (צילום: האתר הרשמי הפועל חיפה)
ואיזה מסכנים האוהדים:
אמנם אריק איינשטיין כתב את השיר "סע לאט" לאהובתו האחת והיחידה הפועל תל אביב, אך הוא תקף גם לאוהדי האחות הגדולה מחיפה. ולמי ששכח, את שיר האליפות "אדום עולה עולה" כתב אהוד מנור, הלחין ושר אבי פרץ.
זלאטקו צ'ייקובסקי:
צ'ייקובסקי נולד ב־1923 בזאגרב. ב־1939 הוא החל לשחק במועדון האקדמי לספורט של קרואטיה, ב־1946 עבר לפרטיזן בלגרד וזכה עמה בשתי אליפויות יוגוסלביה ובשלושה גביעים, ולאחר מכן שיחק בפ.צ. קלן. הוא זכה בשתי מדליות כסף אולימפיות – האחת בלונדון והשנייה בהלסינקי – ונבחר לנבחרת העולם. ב־1957 הגיע צ'ייקובסקי להפועל כמאמן-שחקן, והביא לקבוצה שיטות אימון מקצועניות שהחזירו אותה לצמרת.
הוא הוביל אותה במשך שלוש עונות, כאשר בעונתו הראשונה הגיעה הקבוצה לגמר גביע המדינה, לראשונה לאחר קום המדינה, והפסידה 2:0 למכבי תל אביב. בעונתו השנייה זכתה הקבוצה בגביע העשור, ובעונה השלישית הוא הוביל אותה למקום השני בליגה, כשהיא מפסידה את האליפות במחזור האחרון. אלא שאז הוציאה ההתאחדות תקנה האוסרת על מאמן להיות שחקן בליגה הראשונה, וצ'ייקובסקי חזר לגרמניה וגילה את פרנץ בקנבאואר.
מומחי הכדורגל משווים היום את ההגעה של צ'ייקובסקי לחיפה, כאחד מטובי השחקנים באירופה ואחד מגדולי שחקני נבחרת יוגוסלביה, להגעה של ניימאר לאל־הילאל הסעודית.
זלאטקו צ'ייקובסקי. כמו ניימאר לאל-הילאל (צילום: Noske, J.D., CC BY-SA 3.0 NL, via Wikimedia Commons)
חוטיני:
ג'ובאני רוסו, כנראה הזר הכי שובב שהגיע לישראל, גרם לרובי שפירא להתאהב בו מיד. השניים היו מנהלים טורנירי שש בש אמוציונליים במשרדי המועדון בשדרות הצבי, ורוסו אפילו גרם לשפירא לרדת ביחד לגליץ' על הדשא מול שערים 14-13 בקרית אליעזר לאחר ניצחון בדרבי.
אבל את ההבטחה שלו ששיגעה מדינה שלמה – ריצה מסביב לאיצטדיון רק עם חוטיני לגופו אם הפועל תזכה באליפות – הוא לא מימש בגלל וטו של הבוס שלא אהב את הבדיחה.
ג׳ובאני רוסו. הבוס לא אהב את הבדיחה (צילום: ראובן כהן)
טל בנין:
דרכו של הילד בהפועל נסללה עבורו כבר כשהיה בן 7. כנראה שהאשמים בכך הם דודו רוני דורה ובני דודיו שלומי ויוסי. בזיכרון הקולקטיבי נדמה שבנין שיחק במשך רוב הקריירה שלו בקבוצת נעוריו, אך ממש לא כך הדבר. אבל גם עובדה זו לא תצליח להרוס לרוב האוהדים, שחותמים על כך שהוא השחקן הכי גדול שגדל במועדון האדום.
בעונת 1990-1989 חצה בנין את הקווים לאחר מאבק משפטי, ובעונתו השנייה במכבי, כשהוא משלים שלישיית קישור אלוהית עם ראובן עטר ואייל ברקוביץ', הוא הצליח לזכות בשני תארים ראשונים בקריירה – אליפות וגביע. הצלחתו במכבי עודדה את הנהלתה לנסות ולרכוש את כרטיס השחקן שלו, אך ללא הצלחה בשל התנגדותה של משפחתו האדומה.
בעונת 1993-1992, כשרובי שפירא הפך מתורם אלמוני לספונסר גלוי, התחילו להגיע כוכבים לקבוצה, ובהם גם בנין שחזר לעונה אחת. אחרי עונה בקאן הצרפתית, שפירא החזיר אותו להפועל לשלוש עונות.
אין ספק שלבנין תהיה שמורה לעד היציאה הכי דרמטית מאיצטדיון כדורגל ישראלי, כזו השמורה לכוכבים הגדולים ביותר. במחצית משחק הפרידה שלו מול מכבי פתח תקוה נחת מסוק על עיגול האמצע בקרית אליעזר כדי להקפיץ את השחקן לנתב"ג לפני המעבר לברשיה והפיכתו לישראלי הראשון בליגה האיטלקית.
טל בנין. מסוק על עיגול האמצע (צילום: ALPERT NATHAN, לע"מ)
יואב כץ:
כדורסלן העבר שכיכב כבר מגיל 15.5 על מגרשי האספלט של מכבי הוא בכלל יליד ירושלים. בגיל 17 עבר כץ להפועל, שיחק במדיה ב־121 משחקים וקלע 1,538 נקודות (12.7 נקות בממוצע למשחק). באותה העת הוא דורג במקום הרביעי ברשימת קלעי הפועל בכל הזמנים, וכיום הוא מדורג במקום ה־11. כשהיה בן 23 עזב כץ את ישראל כדי ללמוד ולשחק בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת פייס, ובכך היה לישראלי הראשון ששיחק במכללות.
לפני 19 שנה נחשפו חובבי הספורט בישראל לאיש מאמריקה שלקח את קבוצת הכדורגל תחת חסותו בחינם, לאחר שהמועדון נקלע לקשיים והיה בפירוק בעקבות מותו של רובי שפירא.
למרות הזרמת הכספים, המועדון לא הצליח לשחזר את רגעיו היפים משנות ה־90. במהלך שנותיו במועדון קמו מחאות מצד רבים מהאוהדים על דרך ניהולו. הקהל האדום התפלג כשהמתנגדים טענו לבעיות בהתנהלות, להיעדר חזון ולקריסה של מחלקת הנוער. בשנת 2014 הקימו האוהדים המתנגדים את עמותת עיר הפועלים, ובהמשך את הפועל רובי שפירא חיפה.
יואב כץ. 1,538 נקודות (צילום: דוברות הפועל חיפה)
כריש:
באמצע שנות ה־90, תחת ניהולו של רובי שפירא, שינה המועדון את סמל הפומ"ג המסורתי ושילב בו כריש בעקבות עיסוקו של שפירא כבעליו של בתי קירור לדגים בניגריה. הסמל עוצב בצורה עגולה, סביב כדורגל, ושולב בו שם המועדון בעברית ובאנגלית עם סמל הפטיש והמגל בקטן, ומתחתיו כריש בצבע כחול.
לאחר כעשר עונות הסמל חודש כשהגוונים שונו והרקע נצבע בכחול ובאדום – צבע הים והצבע השולט בהפועל. לכבוד חגיגות 90 שנה למועדון נוסף לסמל מעין לוח זמני עם השנים 2014-1924.
מקרה משעשע התרחש לפני כמה שבועות, כאשר על צעיפי הקבוצה לעונה הבאה הוטבע סמל הכריש הפוך. ובפרפרזה: הכל קורה עקום כשמנהלים קבוצה בשלט רחוק ועם אנשים לא מקצועיים.
פומ"ג וכרישים. גלגולו של סמל
רוצים להישאר מעודכנים?
ליגת העל:
בשנת 2004, שנה לאחר שעלתה לליגת העל, רכש יואב כץ את הפועל, אך בסיומה של אותה העונה היא נשרה ללאומית ונשארה שם במשך ארבע שנים. מאז עונת 2010-2009 משחקת הקבוצה בליגת העל. מאז, בכל הזדמנות מתגאה כץ בכך שהיא אחת מארבע קבוצות שלא ירדו לליגת המשנה ב־15 שנים האחרונות שבהן היא משחקת ברציפות בליגה הבכירה.
מאמנים:
בונדי גלנץ (1950-1949), אגון פולק (1952-1951), עמנואל פריד (1954-1953), גדליהו פוקס ואחריו שלמה פוליאקוב (1955-1954), יעקב שטרן (1956-1955), דוד שווייצר ואחריו אלי פוקס (1957-1956), זלטקו צ'ייקובסקי (1960-1958), פאל יאבור (1962-1963), אנדונוב דמיטרוב (1963-1962), מינדה יובאנוביץ' (1967-1963), דוד פרקש (1969-1968).
מייק דה-יונג ואחריו דב מאליס (1970-1969), מינדה יובאנוביץ' (1971-1970), אובה קלימצ'בסקי (1973-1971), ג'וני הרדי (1973), יעקב גרונדמן (1975-1973), נחום סטלמך (1977-1975), אורי ויינברג עם מרדכי שפיגלר כמנהל מקצועי (1978-1977), דוד שווייצר (1979-1978), שמואל פרלמן ואחריו ליאון גרוס, שניהם עם מרדכי שפיגלר כמנהל מקצועי (1980-1979).
שמעון שנהר ואחריו דוד גוזלן (1981-1980), אורי ויינברג ואחריו יצחק אנגלנדר (1982-1981), יצחק אנגלנדר (1983-1982), אהרון גרשגורן (1985-1983), פיטר לורימר (1986-1985), יצחק שום (1987-1986), יצחק אנגלנדר ואחריו רוני דורה (1988-1987), רוני דורה (1989-1988), יצחק אנגלנדר ואחריו אהרון גרשגורן (1990-1989).
רוני דורה (1993-1991), רובי יאנג ואחריו רוני דורה עם אמציה לבקוביץ כמנהל מקצועי (1994-1993), דרור קשטן ואחריו ויקו חדד (1995-1994); אברהם גרנט (1996-1995), איוון קטליניץ' (1997-1996), אלי גוטמן (2000-1997), גיא לוי (2002-2000), אלי גוטמן ואחריו שייע פייגנבוים (2003-2002), ברוך ממן עם רוני דורה כמנהל מקצועי (2004-2003), ניר לוין (2005-2004), רן בן שמעון (2006-2005), רפי כהן ואחריו שלומי דורה (2007-2006), שלומי דורה (2010-2007), ניצן שירזי (2011-2010).
טל בנין (2012-2011), ניר קלינגר (2013-2012), שלומי דורה (2014-2013), ראובן עטר ואחריו טל בנין (2015-2014), טל בנין, אחריו מאיר בן מרגי ואחריו אלי כהן (2016-2015), אלי כהן ואחריו דני גולן עם ניר קלינגר כמנהל מקצועי (2017-2016), ניר קלינגר (2018-2017), ניר קלינגר, אחריו שרון מימר ואחריו חיים סילבס (2019-2018), חיים סילבס ואלישע לוי (2021-2020), אלישע לוי (2022-2021), ניר קלינגר ואחריו רוני לוי (2023-2022), רוני לוי (2023).
ניר קלינגר:
נסיך הגאות והשפל והאיש שחתום על עונת השיא של המועדון בעידן יואב כץ לא הצליח לסיים עם טעם טוב אף אחת משלוש הקדנציות שאימן במועדון. בעונת 2013-2012 מינה כץ את קלינגר למאמן במקום טל בנין, והעונה נפתחה רע עם ניצחון ראשון רק במחזור התשיעי מול מ.ס אשדוד בבית. את הסיבוב הראשון סיימה הפועל במקום האחרון עם ניצחון בודד, אך כץ המשיך לתת גיבוי מלא למאמן הווינר כהגדרתו. אחרי 16 מחזורים במקום האחרון רשמה הקבוצה כמה ניצחונות, ורק במחזור הסיום הבטיחה את הישארותה. למרות שהקבוצה זכתה בגביע הטוטו, קלינגר עזב בסיום העונה.
בעונת 2017-2016 הוא חזר כמנג'ר עם המאמן אלי כהן שהוחלף בדני גולן. קלינגר רצה להמשיך בתפקיד המנג'ר אך כץ רצה אחרת, ובפתיחת העונה שלאחריה איבדה הפועל את מהראן לאלה שהושעה לשנתיים, נפרדה מאושרי רואש ומכל הזרים שלה. במקומם הגיעו ארנסטס שטקוס, גבריאל תאמאש, רסמוס סויסטד וראדו גינסרי, גל אראל חזר הביתה, וביחד עם אלון תורג'מן, רוסלן ברסקי ומאמון קשוע נבנה סגל מעולה. משחקי גביע הטוטו בפתיחת העונה היו איומים, והקבוצה עפה בשלב מוקדם כשהובסה בדרבי 4:1. אבל בליגה הסיפור היה אחר. לאחר המחזור התשיעי דורגה ראשונה עם שבעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו (85 אחוזי הצלחה) בפתיחת העונה הכי טובה מאז עונת האליפות. לראשונה בעידן כץ נשמה הקבוצה אוויר פסגות, ולאוהדיה זכורים כמה הבזקים כמו השלישייה של עדן בן בסט בטדי או השער המהיר בהיסטוריה שהוא כבש אחרי שבע שניות לרשת של הפועל באר שבע בטרנר. גם תוצאות הדרבי בגביע ובליגה לא יישכחו, כולל הנתון שמכבי לא הצליחה לנצח בארבעה משחקי דרבי רצופים בליגה. איך הסתיימה העונה? קראתם כבר בסיפור על גילי ורמוט.
עונת 2019-2018 נפתחה בסערה שאינה קשורה למגרש. בעקבות ההצלחה בגביע קיבלו שחקני מפתח הצעות גבוהות מהאלופה מבאר שבע ועזבו. במחנה האימונים נחשפה פרשת המסרונים – התכתבות פנימית בין השחקנים שצוחקים על הבקשה של מנהל הקבוצה להביא כפכפים מהבית. כץ התקשה לבלוע את העלבון, איים לעזוב לאחר שלא קיבל התנצלות מהשחקנים המעורבים, ובראשם הקפטן בן בסט שגמל לו בעזיבת המחנה ובחתימה בבאר שבע. הקבוצה, שחזרה באותה עונה לאירופה לאחר היעדרות של 19 שנים, הודחה כבר בסיבוב השלישי של מוקדמות הליגה האירופית, אבל יומיים אחרי ההדחה מול אטאלנטה היא זכתה בתואר אלוף האלופים עם ניצחון על באר שבע. לאחר שישה משחקי ליגה לא מוצלחים, למעט משחק הפתיחה (5:0 על מכבי נתניה), עזב קלינגר וחתם בבית"ר ירושלים.
הסטירה היתה קשה, והיה מי שנשבע שתם עידן קלינגר בהפועל לעד, אבל לכדורגל חוקים משלו, ובעונת 2023-2022 קלינגר שב הביתה (ידעתם שכילד בשכונת ילדותו בקרית אליעזר הוא היה אוהד הפועל?). ההתחלה היתה אופטימית, אבל זו התחלפה במפח נפש כשהקבוצה הציגה יכולת חלשה במיוחד. במחזור השלישי המאמן חש ברע במהלך ההפסד לבני סכנין, ובמשחקים הבאים תפס עוזרו מאיר בן מרגי את מקומו על הקווים. הפועל ספגה תבוסות משפילות, והאוהדים דרשו את ראשו של המאמן ועוזרו. קלינגר ובן מרגי התפטרו, ויום לאחר מכן מונה רוני לוי למאמן.
ניר קלינגר. נסיך הגאות והשפל (צילום: דוברות הפועל חיפה)
סגל השחקנים לעונה הקרובה:
ינון אליהו, ריף אמסלם, ניב אנטמן, איתי בוגנים, אורן ביטון, עבד אלראוף ג'בארין, ירון גברי, שובל גוזלן, יואב ג'ראפי, ניב טבול, תומר יוספי, פרננד דסטין מאיימבו, דור מלול, גיא מלמד, איתמר נוי, נאור סבג, פיליפ דוס סנטוס, לירן סרדל, אחמד עואד, דניס פוליאקוב, מוחמד קאמרה וייסמאו קבדה.
עונת ה־100:
היה מי שפמפם לאוהדים המאוכזבים בעונה שעברה שהכל עומד להשתנות בגלל עונת ה־100. הציפיות הרקיעו שחקים, אבל בפועל הם קיבלו עונה פיננסית עם תקציב רזה. כרגע הקבוצה פותחת את העונה עם ארבעה זרים בלבד ועם עומק בספסל שמתאים לליגה הלאומית.
פלייאוף:
מדפדוף בארכיוני העיתונים ומהאזנה לריאיונות שנערכו עם יואב כץ ב־19 השנים האחרונות, יש אמירה אחת שחוזרת על עצמה. בתחילת כל עונה מכריז הדוד מאמריקה שהפועל הולכת חזק על מקומות 6-1. הנתונים בשטח פחות מנחמים את האוהדים. פעמיים הגעה לפלייאוף עליון עם ניר קלינגר ועם חיים סילבס כמאמנים, ופעם אחת פלייאוף אמצעי. לאוהדים נמאס מההכרזות התלושות מהמציאות, כי די ברור שנוח לכץ להתבוסס בבינוניות.
צחי נקש:
המושיע שלפני שנתיים הרים את מחלקת הנוער מאשפתות, השקיע יותר ממיליון שקל בשיפוץ המשטח באיצטדיון קרית חיים, הוסיף תאורת לילה והפעיל את כל המחלקה. ההשקעות נשאו פרי, וכבר לאחר עונה אחת חזרו קבוצות הנערים והנוער לליגה הראשונה. נקש מחתים שחקנים, מעניק להם הרגשה של בית והשנה אף הקים צוות שיווק ומדיה. יש האומרים שהדברים היציבים היחידים במועדון הם אלו שנקש, שהיה גם הספונסר הראשי של הקבוצה הבוגרת, נוגע בהם.
אגב, לאחר שבית המשפט הורה למועדון להחזיר להסתדרות את איצטדיון קרית חיים נשמע נקש אומר: "זה איום קיומי ממשי על מחלקת הנוער. אם לא נישאר בקרית חיים, אני לא רואה איך היא ממשיכה לפעול".
צחי נקש. מה עשה הנוער (צילום: חגית הורנשטיין)
קיר אדום:
מטבע לשון שאותו הטביע ארגון האוהדים החדש הלב האדום שקם בהובלתו של צחי נקש לפני משחק חצי גמר הגביע שנערך באיצטדיון בלומפילד לפני יותר משנתיים. הירוקים רצו להעביר את המשחק לסמי עופר, אבל הפועל התנגדה למהלך, אולי בשל פחד מהעליונות הירוקה ביציעים. הארגון דחף להביא כמה שיותר אוהדים למשחק כדי ליצור "קיר אדום" ודאג שאוהדי מכבי לא ירכשו כרטיסים שיועדו להפועל. סמוך לאיצטדיון הוקם מתחם אוהדים (פאן זון) אשר אליו נהרו אלפי אוהדים שחגגו לפני המשחק, ומשם הם יצאו בתהלוכה לאיצטדיון.
במשחק עצמו צפו כ־9,000 אוהדים אדומים שנתנו תצוגת עידוד מרשימה. תורג'מן שהורחק בדקה ה־30, לא השאיר לקבוצתו סיכוי לעלות לגמר.
קיר אדום בגמר הגביע בטדי (רוצים לראות יותר כאלה (צילום: חגית הורנשטיין)
רובי שפירא:
אף אחד מאוהדי הפועל לא העלה בדמיונו שהשורה משיר האליפות "אדום עולה עולה ופורש כנפיים, אדום עולה עולה, רובי בשמים", תקבל משמעות טרגית כל כך אחרי שנתיים, וליתר דיוק – ב־14 בדצמבר 2001.
שפירא עשה את הונו בעסקי דגים בניגריה, ואת הצלחתו הכלכלית הוא תרגם לנתינה לאדומים. למרות שהשקיע עשרות מיליונים לאורך השנים, את חלום האליפות הוא הגשים בתקציב שפוי יחסית של כ־18 מיליון שקל. לאחר הזכייה פנטז שפירא על שלב הבתים בליגת האלופות, ולשם כך הכניס את היד עמוק לכיס ופיזר כספים על רכש נוצץ כמו דוד אמסלם, אמיר שלח, עמיר תורג'מן וניר סביליה. הפועל עשתה תוצאות יפות באירופה, עברה את בשיקטאש, אך הודחה מול ולנסיה שנעצרה רק בגמר. בגביע אופ"א הפועל עברה את קלאב ברוז' ונעצרה אצל אייאקס באמסטרדם, למרות שניצחה בארנה מפנדל של ג'ובאני רוסו שהחמיץ פנדל נוסף.
בעונת 2002-2001 החלו העניינים לחרוק, כשחילופי שלטון בניגריה השפיעו בצורה דרמטית על עסקיו של שפירא. הוא נאלץ לשעבד את רוב כרטיסי השחקן שברשותו לחברת דיג הולנדית בעקבות חובות שצבר. שפירא נמנע מלשתף את השחקנים במצב, אבל גם התקשה להסתיר את המתרחש, והדרך למכירה של רבים מהם היתה קצרה. שפירא התנחם במעט בעובדה שהוא מכר אותם רק לקבוצות שהוא ידע שיהיה להם טוב שם ושהם לא יינזקו.
קבוצת הנוער של הפועל נושאת את שמו של שפירא, לעומת הקבוצה הבוגרת שמתנערת מכל סממן ואזכור של האיש שנתן הכי הרבה למועדון ולאוהדיו, ולא יודעת לכבד את זכרו.
רובי שפירא. האיש שידע רק לתת (צילום: ראובן כהן)
שופט:
ההתאחדות לכדורגל בארץ ישראל נוסדה ב־1928, ולראשונה החלו בארץ משחקים רשמיים במסגרת הגביע. ארבע שנים לאחר מכן החלו גם משחקי הליגה. הפועל לא זכתה להצלחות, אבל היתה אחת מהקבוצות המובילות. בשנת 1932 היא העפילה לגמר הגביע הראשון בתולדותיה – נגד קבוצת המשטרה הבריטית. השופט במשחק היה בריטי, וכמה מהשריקות שלו היו שנויות במחלוקת. במצב של 0:1 להפועל משער של יונה שטרן, ובעקבות כמה מהחלטות שיפוט חד צדדיות ולא הוגנות, גנב אחד משחקני הקבוצה את הגביע. בעקבות המקרה הוחלט על הפסד טכני להפועל.
תארים:
הפועל זכתה פעם אחת באליפות המדינה (1999-1998), ארבע פעמים בגביע המדינה (1963, 1966, 1974 ו־2018), פעמיים בגביע הטוטו (2001, 2013), פעם אחת באלוף האלופים (2019-2018) ופעם אחת בגביע העשור למדינה (1958).
אוהדי הפועל במחווה מרגשת לרובי שפירא. לעולם לא יישכח (צילום: דף הפייסבוק "ותיקי הפועל רובי חיפה")
