מספר שיחות הטלפון שקיבלתי אתמול אחרי ההפסד ליאנג בויז היה עצום, ובכולן דרש הקול בצד השני: "תקרעו אותם, מסאי דגו נכשל, אל תרחמו עליהם".
כולם רוצים אש, כאילו חיכו לכישלון הראשון כדי לשחוט את הקבוצה ואת המאמן. אבל אני דווקא קמתי הבוקר מלא בגאווה, ואין לי שום כוונה לרדת לא על המאמן ולא על השחקנים.
כי מכבי חיפה של השנה היא לא קבוצה לליגת האלופות. עצם ההעפלה לשלב הבתים של הליגה האירופית הוא בגדר הצלחה אדירה, ואני בטוח שאם הייתם אומרים לפני חודשיים לגל אלברמן וליעקב שחר שמכבי תהיה בשלב הבתים של הליגה האירופית, ברשימה אחת עם קבוצות כמו ליברפול, רומא אייאקס ומארסיי, ושנגיע לשם דרך הפלייאוף של ליגת האלופות, הם היו קונים את זה בשתי ידיים.
מכבי חיפה מודל 2024-2023 היא קבוצה בבנייה – מאמן צעיר שצריך לצבור ניסיון, צוות מקצועי חדש לגמרי ושחקנים שעלו מהנוער. זו קבוצה שתרוץ למרחקים ארוכים, כאשר כל השחקנים חתומים על חוזים ארוכי טווח. ובבנייה צריך סבלנות.
את המשחק בשווייץ הפסדנו כבר בסמי עופר. בשבוע שעבר דגו התכונן למשחק מול השווייצרים כמו אל משחק חוץ ובא לשחק על תיקו, לא הגיב בזמן למה שהתרחש על הדשא ואיחר בחילופים. יתרון מהמשחק הראשון היה קריטי להמשך. אני לו יודע יאנג בויז היא לא קבוצה טובה יותר ממכבי, אבל יש לה מאמן מנוסה וטוב יותר מדגו, והוא זה שניצח עבורה את המפגש הכפול.
רוצים להישאר מעודכנים?
ודגו הוא ממש לא היחיד שטעה. בניגוד לקיץ שעבר, בקיץ הנוכחי נעשו הרבה טעויות במועדון, שהגדולה שבהם היא ההתפשרות על איתמר ניצן. אני חוזר ואומר – הוא לא שוער ברמה של מכבי חיפה, בטח שלא לליגת האלופות וספק גדול אם לליגת העל שלנו. הוא אולי לא האשם העיקרי בשערים שסופגת הקבוצה, אבל הוא משדר חוסר ביטחון להגנה, וניכר שכל האירוע הזה קצת גדול עליו. במצב העניינים שנוצר, כשהאפשרות להביא שוער זר ירדה מהפרק וג'וש כהן עוד לא סגור עם עצמו מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, דגו צריך להעדיף את שריף כיוף.
טעות קריטית נוספת היא היעדר גיבוי לפייר קורנו בעמדת המגן שמאלי. במכבי ידעו שהסיכוי שסאן מנחם יחזור לשחק הוא נמוך, ועדיין לא הביאו מגן שמאלי מחליף. דולב חזיזה הוא כוכב כדורגל, אחד מהשחקנים הכי חשובים במכבי, אבל – וזה אבל גדול – הוא לא מגן שמאלי. המאמן השווייצרי רפאל ויקי זיהה את זה מהר מאוד והורה לשחקניו לשחק רק דרך האגף השמאלי. וזה השתלם לו – שני הגולים הראשונים של יאנג בויז הגיעו מהצד של חזיזה. בשני המשחקים נדרשו לויקי עשר דקות בדיוק כדי להבין את המערך של דגו. אחרי זה הוא השתלט על המשחק ופשוט עשה בית ספר למאמן שלנו.
שלא לדבר על קשר 6, שהוחתם כאשר היה ידוע שהוא לא יוכל להשתתף בפלייאוף. מחמוד ג'אבר הוא קשר טוב מאוד, אבל הוא לא מוחמד אבו פאני, ועמדה מס' 6 פשוט משוועת לחיזוק.
ולמרות הכל, אם דין דוד היה מכוון קצת יותר טוב בדקות הראשונות, הכל היה נראה אחרת. הפסדנו 3:0 לקבוצה שהיא פחות או יותר ברמה שלנו ושיש לה מאמן מצוין. ולמרות הכל, צריך לומר על דגו גם מילים טובות. למשל על האומץ לפתוח במשחק חוץ עם ארבעה שחקני התקפה בניסיון לגמור את המשחק בהתחלה. למשל על ההימור על ענאן חלאילי בהרכב לפני דיא סבע.
אז למרות ההפסד, אני כבר מחכה להגרלה שתיערך היום. בכל זאת, צריך לסגור טיסה.
