הכרת המציאות והבנת מקומנו בעולם לא היו הצד החזק של הישראלים מעולם. ברוב המקרים אנחנו בטוחים לחלוטין שעיני כל העולם נשואות אל כל צעד ושעל שלנו כמדינה, למרות שבפועל אנחנו לא באמת מעניינים 95 אחוז מהאנשים על הכדור הזה.
בולטת במיוחד מגמה זו בכל מה שנוגע לענפי ספורט, בייחוד לכדורגל. נבחרת ישראל לא העפילה ליורו? שוד ושבר, כישלון קטסטרופלי, מי נתן את ההוראה ואתכם לוועדת אגרנט. אנחנו מדסקסים את הכדורגל שלנו ברמה הבינלאומית, גם ברחוב, גם ברשתות וגם בתקשורת, כאילו אנחנו אימפריה שלא מפסיקה להעפיל לטורנירים גדולים ולא אומת כדורגל קיקיונית למדי שלא ראתה את הבפנוכו של טורניר גדול כבר יותר מ-50 שנים.
אותה התנהגות מועתקת, באופן לא מפתיע, גם ביחס לכדורגל המקומי שלנו, ובייחוד זה החיפאי, בכל הנוגע למכבי מול אומות העולם. והנה כי כן, לאחר ההדחה הבהחלט כואבת של מכבי חיפה מול יאנג בויז בשלב פלייאוף ליגת האלופות, נשלפות החרבות וכולם ממהרים לחפש אשמים במחדל העצום. כולם מחפשים את העץ הכי גבוה ביערות הכרמל כדי לתלות עליו את האשמים בפיאסקו שבמסגרתו הפסדנו לאלופת שווייץ.
שלא נטעה – יש טענות מוצדקות ומבוססות בנוגע להתנהלותה של מכבי בטרום העונה. דברים לא התנהלו על הצד הטוב ביותר, בלשון המעטה, והעיכובים ברכש, נוסף על כמה ליהוקים שנויים במחלוקת (אההמ אההמ, איתמר ניצן), הביאו את הקבוצה למצב לא אופטימלי בהתמודדויותיה מול היריבות בשלבי הנוקאאוט.
ועדיין – התגובה ההיסטרית של חלק מאוהדי מכבי חיפה ומהפרשנים בתקשורת המקומית והארצית, כאילו הודחנו מול קבוצה מהליגה השנייה בסלובניה, היא לא פחות ממדהימה. זר לו נקלע לאזורנו יכול היה לחשוב שמכבי משתתפת כבר חמש פעמים ברצף בשלב הבתים של ליגת האלופות, והצניחה לליגה האירופית היא כישלון מקצועי וניהולי עצום וכתם על כולנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז לא, מה שקרה באמת הוא שקבוצה טובה יותר מאיתנו ניצחה אותנו. זהו. אפשר להתווכח על מה אם ועל מי היה חסר ועל למה קיבלנו גולים כאלה (בכל רמה מקבלים גולים מטומטמים, זו סתם קלישאה), אבל העובדה שיאנג בויז היא קבוצה טובה יותר מאיתנו, ודי בהרבה, היא השורה התחתונה והמבאסת מהסיפור. בסוף, אם לא ניצחנו באף אחד משני המשחקים, זה אומר דרשני.
צריך גם לזכור – לא זו בלבד שהעלייה לליגת האלופות בשנה שעברה היתה כרוכה בלא מעט מעשי נסים ברמת התגלות הסנה הבוער, פחות או יותר, אלא שגם בבית האלופות עצמו לא ממש נאבקנו על העלייה. זה היה קמפיין יפה מאוד במונחים ישראליים, והפגנו בו כדורגל טוב והמון אומץ, אבל קיבלנו יופי יופי בראש, כי בתכלס, אנחנו אורחים בסיטואציה הזו שנקראת ליגת האלופות, ונישאר כאלה גם אם נעלה לשם עוד שלוש או ארבע פעמים בשנים הקרובות.
בסופו של דבר, המנטליות הזו של לחפש אשמים בכישלונות (שאינם כישלונות כלל, שלב בתים אירופי לא יכול להיחשב ככישלון לקבוצה בשום סיטואציה, בטח לא במפעל השני בחשיבותו ביבשת) היא משהו שאנחנו כאוהדים וכחברה צריכים להתנער ממנו. לפעמים פשוט צריך לקבל את המציאות כפי שהיא – מופלאים ונהדרים ככל שנהיה, ואנחנו בהחלט מופלאים ונהדרים בלא מעט תחומים, אנחנו לא באמת הכי טובים בהכל.
חורף נעים, חברים. בא לי טיסה לאנגליה הפעם.
