משה (מוני) אדלר, חלוץ העבר של מכבי חיפה, הלך לעולמו אתמול (שבת) בבוקר. אדלר סבל בשנים האחרונות מדמנציה קשה, והוא נפטר חודש בלבד לאחר שמלאו לו 76 שנים.
אדלר לא נולד בחיפה אך קשר את גורלו בעיר כבר בסוף שנות ה-60, כשעבר לשחק במדי הירוקים מהכרמל לאחר שכיכב במכבי פרדס חנה בליגה ב', שבה הוא היה מלך השערים. את משחק הבכורה שלו בבוגרים הוא עשה במדי מכבי יפו ב-9 בנובמבר 1968, שמיהרה לשחרר אותו בלי לזהות את הפוטנציאל הטמון בו. כשרונו לא נסתר מעיניו של מאמן מכבי דאז אברהם מנצ'ל שהביא אותו לחיפה.
אדלר נודע במשחק ראש משובח ובמיקום מצוין ברחבה – חלוץ 9 קלאסי, "צנטרפור" כמו שקראו לזה אז – אך למרות שהרבה להחמיץ, הצליח להגיע לשיא של 42 שערים בעונה אחת. בכל עשר שנותיו במכבי כבש אדלר 54 שערים – 47 בליגה ועוד שבעה בגביע.
תוך זמן קצר הצליח אדלר להתחבב על הקהל בקרית אליעזר בזכות מסירותו הגדולה לקבוצה, והיה אחד משחקני הרכש הבודדים בה שהצליח להחזיק מעמד לאורך תקופה ארוכה. הוא קבע את מושבו בבת גלים והחל לעבוד באגד, שם עבד גם לאחר שפרש מהמשחק.
על מסירותו הרבה לקבוצה, יעידו שני סיפורים, שניהם משנות ה-70. בפתיחת עונת 1974-1973 השתבשו כל התוכניות של מכבי חיפה. מלחמת יום הכיפורים פרצה, והשחקנים התפזרו בחזית. בסיומה של המלחמה אמד מנצ'ל את הנזקים, והם היו רבים. השוער בומה ויינברג נפצע קשה בקרבות בסיני כאשר הטנק שלו ספג פגיעה ישירה, והוא הוא אושפז לתקופה ארוכה בבית החולים, עם פגיעות ברגלו, בידו ובבטנו, ועבר סדרת ניתוחים. מנהיג הקבוצה ישעיהו (שעיה) שווגר הוכרז כנעדר ובמשך כחודש לא ידעו היכן הוא, על אף ששהה עם יחידתו ברמת הגולן. אדלר נפצע גם הוא מהתפוצצות של פגז סורי שנפל ליד עמדה של יחידתו, שניצבה בקו הקדמי ברמת הגולן. הוא נפגע מרסיסים במקומות שונים בגופו ונזקק לטיפול רפואי.
רוצים להישאר מעודכנים?
השחקנים שהיו בשירות סדיר קורקעו ביחידותיהם ובקושי רב הצליחו להגיע למשחקים, שלא לדבר על אימונים. בעוד שרוב הקבוצות בליגה הלאומית, אז הליגה הראשונה, הפעילו קשרים ופרוטקציות כדי לשחרר את שחקני המפתח שלהן, במכבי לא הצליחו לעשות זאת, ותחינותיהם לשלטונות הצבא לאפשר לשחקנים להגיע לאימונים ולמשחקים לא נענו. מנצ'ל נאלץ להתבסס על הרכבי טלאים, על שחקנים שמגיעים למגרשים במדי צה"ל דקות ספורות לפני שריקת הפתיחה ועל אימונים שבהם השתתפו ארבעה או חמישה שחקנים בלבד. למרות פציעתו, אדלר לא ויתר על המשחק והתייצב באיצטדיון, אך לא הצליח למנוע הפסד 3:2 לבית"ר תל אביב.
מכבי של אותם הימים נראתה רע מאוד, ולאחר הסיבוב הראשון היתה תקועה עמוק במקום האחרון ובמרחק של שש נקודות מהמקום שמבטיח הישארות. מנצ'ל וג'וני הרדי הבינו שהמצב הזה לא יכול להימשך ושאי אפשר לאלתר הרכב בכל מחזור, כשאין להם מושג מי ישוחרר מבסיסו או מי יצליח להגיע בטרמפים. כך נולד המושג "הילדים של מנצ'ל".
בן לילה התבצעה מהפכה בקבוצה. עודד בלוש, יורם בר-תור, יעקב דרך והשוער מנו שוורץ – כולם בני 16 בלבד – כמו גם אריה עפרוני, יוסי קרמר וברוך ממן, שהיו עדיין תלמידי תיכון, הוקפצו אל ההרכב הראשון. עם שבעה ילדים חדורי מוטיבציה יצאה מכבי למאבק הישרדות. בפוטו פיניש מופלא ובסדרה של ניצחונות הרואיים, כולל בדרבי, ילדי מנצ'ל כמעט סגרו את הפער הגדול, אך לבסוף תש כוחם והם ירדו ליגה, אבל עם הרבה גאוות מועדון.
הסיפור השני על מסירותו של אדלר קשור בהקרבה של ממש. בתחילת שנת 1977 שוחרר אדלר ממכבי ללא תמורה אחרי עשר שנים. הנהלת הקבוצה ביקשה להצעיר אותה וויתרה על רוב הוותיקים. כעבור שנתיים, כשהיא בליגה הארצית, נקלעה מכבי למצוקת בלמים. הקבוצה צנחה לתחתית הליגה השנייה, והבלם ירון פרסלני הושעה. אדלר בן ה-32 פנה ביוזמתו למאמן הרדי והציע את שירותיו הטובים מתוך כוונה לעזור. כבר בהופעתו הראשונה המחודשת, כשהוא חסר כושר משחק, כבש אדלר שער בניצחון 0:3 על הפועל חולון. בסיום המשחק הוא אמר שהוויתור על הוותיקים שלוש שנים קודם היתה טעות, ושאלמלא ויתרו עליו, על שווגר, על חיים פורטה ועל מוטי ברגר, מכבי היתה קבוצה בליגה הראשונה.
בניו של אדלר, עפר ואור, מסרו שאת הפרטים על מועד ההלוויה הם יפרסמו בצאת החג.
מוני אדלר (צילום: מכבי חיפה האתר הרשמי)
