מכבי חיפה חזרה לשחק, וזה אמור היה להיות אירוע משמח שיאיר במעט את תקופת החושך הנוראית שבה אנחנו נמצאים. אסקפיזם, מעט נחת וקצת אהבה מהכדורגל שאנחנו אוהבים כל כך.
אז כן, היה משחק, מכבי ניצחה, לפרקים גם הציגה יכולת לא רעה יחסית לקבוצה שלא התאמנה באופן סדיר, ואפילו גילתה עוד שחקן צעיר ומוכשר תוצרת מחלקת הנוער – עילי חג'ג'.
אבל, וזה אבל גדול, מהמשחק הזה נזכור רק את סערת הזרים והשלט. במשך שבוע שלם עסק עולם הספורט הישראלי, עם חיזוק מהממשלה, בשאלה למה הזרים של מכבי לא החזיקו את השלט הקורא לשחרור החטופים.
באופן אישי, אני בטוח ב-100 אחוז שכל אדם שחי במדינת ישראל, אפילו אם הוא אורח לרגע, מתפלל, מקווה ומייחל לחזרתם של כל החטופים שלנו הביתה בשלום. מלכתחילה הערכתי שהיתה פה טעות קשה של המועדון בהכנה לטקס ובהסברה לשחקנים הזרים, ולכן אהבתי את תגובתו של המנכ"ל איציק עובדיה שהודה בכשל ולקח אחריות כדי להשאיר את הסיפור הכואב הזה מאחור.
רוצים להישאר מעודכנים?
אנחנו נמצאים בתקופה הזויה, חיים מיום ליום, לא יודעים מה מחכה לנו מחר, ועדיין שרויים בטראומה לאומית לנוכח הזוועות שבהן חזינו. ודווקא בתקופה כזאת – עזבו אתכם מטקסים לפני כל משחק, עזבו אתכם מהדרישות משחקנים ערבים וזרים לגנות את האויב, עזבו אתכם מההתעסקות בלמי כואב יותר ולמי פחות. בואו ניתן לשחקנים לשחק כדורגל.
מכבי – ואת זה אני לא מחדש לאיש – עושה פעולות רבות למען עם ישראל מתחילת המלחמה, הן במסגרת המועדון והן כשחקנים בודדים. כל המועדונים בארץ עושים דברים נפלאים כדי להעלות את המורל, ואין שחקן – ישראלי או זר – שלא לקח חלק בפעילות עבור מפונים, חיילים וחטופים. אז תנו להם לשחק כדורגל.
מינהלת הליגה יכולה לקיים פעילויות מחוץ למשחקים או להפיק שלטי תמיכה ביציעים (גם ככה אין קהל), אבל השחקנים צריכים לשחק כדורגל. הם לא פוליטיקאים, הם לא תמיד יגידו את המילים הנכונות, לחלקם אנגלית רצוצה שיכולה להתפרש לא טוב. עזבו אותם, זאת העבודה שלהם.
כולי תקווה שהמינהלת תחליט על דקת דומייה לפני כל משחק ועל סרטים שחורים שיענדו השחקנים על השרוול. את הטקסים תשאירו לזמנים אחרים. זה הזמן לשחק כדורגל.
