לאורך השנים, הפועל חיפה ידועה בעיקר בזכות היותה קבוצה בהפרעה. קבוצה על הספקטרום, קבוצה שלא מפספסת הזדמנות לפספס הזדמנות, קבוצה שהדבר היחיד שיציב אצלה הוא דווקא חוסר יציבות, קבוצה שעשתה לא מעט טעויות בחיים שלה, וגם – ואולי בעיקר – קבוצה שעשתה לא מעט חיים בטעויות שלה.
והשנה אנחנו מקבלים את זה ביתר שאת. לצד ניצחונות חוץ נאים נגד בית"ר ירושלים, הפועל חדרה והפועל תל אביב, צברה הפועל רק חמש נקודות בארבעת משחקי הבית שקיימה. בשלושה משחקים בסמי עופר נגד קבוצות נוחות יחסית ונחותות כמו הפועל ומכבי פתח תקוה ובני ריינה, צברה הפועל שתי נקודות בלבד מתוך תשע אפשריות. לא הגיוני בעליל.
ועדיין, למזלם של רוני לוי וחניכיו, הליגה השנה היא חלשה במיוחד, ולהפועל יש יתרון על פני רוב קבוצות הליגה מבחינת האיכות, ובעיקר מבחינת העומק של הסגל. אתמול נגד הפועל פתח תקוה למשל ישבו על ספסל המחליפים חאתם עבד אל-חמיד, איתי בוגנים, ינון אליהו, שובל גוזלן ומוחמד קמארה. אלכסנדר פוליאקוב נשאר חולה בבית. בליגה צפופה כמו העונה, לנוכח הנסיבות במדינה, זהו יתרון חשוב ומשמעותי מאוד.
אמנם אנחנו רק לאחר המחזור השביעי, אבל צריך לקרות משהו מאוד יוצא דופן כדי שהפועל לא תהיה העונה בפלייאוף העליון.
רוצים להישאר מעודכנים?
תחילת העונה הטובה יחסית, בעיקר במשחקי החוץ, מיצבה את האדומים במקום השני בטבלה, תוך פתיחת פער משמעותי מיריבות פוטנציאליות למאבק על המקום בשישייה הראשונה. הפועל רחוקה שש נקודות מהפועל תל אביב, שמונה נקודות ממכבי נתניה ולא פחות מ-12 נקודות מבית"ר ירושלים. עם שיעור צבירת נקודות של פחות מ-50 אחוז יהיה להן קשה מאוד עד בלתי אפשרי להדביק את הפער.
ואי אפשר בלי מילה על תופעת הטבע קמארה, או כמו שהאוהדים אוהבים לכנות אותו – מוחמד כמה רע. רע זה לא מילה. אין מחלוקת על מה שיש לו ברגליים, אבל באותה מידה גם אין מחלוקת על מה שאין לו בין האוזניים. שחקן מפוצץ בכישרון, וכשנחה עליו המוזה הוא יכול לספק רגעי קסם עם הכדור, אבל באותה מידה מדובר בשחקן אלים ועצבני, שעסוק בכל משחק במריבות ובעימותים פיזיים ומילוליים.
קמארה הצטרף להפועל בחודש ינואר, ולמרות ששיחק רק חצי עונה, הוא בכל זאת הספיק לצבור לא פחות מתשעה כרטיסים צהובים. והמגמה הזאת נמשכת גם העונה. במשחקי גביע הטוטו והליגה שנערכו עד כה צבר קמארה שישה כרטיסים צהובים ועוד כרטיס אדום אלים במיוחד. רובם ככולם, אגב, הם בעקבות מריבות וויכוחים עם שחקני יריב, לא קשורים בכלל לכדורגל. וזה עוד כשמדובר בכלל בשחקן התקפה.
מועדון יציב ומסודר כמו הפועל, עם מאמן יציב ומסודר כמו לוי, לא יכול להרשות לעצמו להסתמך על שחקן שמתנהג לפי אמוציות ומצבי רוח משתנים. בינואר הקרוב חייבים לתת לקמארה דבר שהוא אוהב במיוחד – כרטיס. רק שהפעם זה יהיה כרטיס טיסה בכיוון אחד.
