"לא האמנתי כשסיפרו לי שמכבי חיפה לא ניצחה בבלומפילד את מכבי תל אביב 12 שנה". זה המשפט הראשון שהיה לליאור רפאלוב להגיד אחרי הניצחון הענק נגד הצהובים. הבת הבכורה שלי לורן תחגוג בקרוב בת מצווה. כבר חודש היא חופרת לי שהיא רוצה הפקה באולם עם חברים, משפחה וכל התפאורה שאפשר. כשאני חושב על זה, מהיום שבו היא נולדה ועד עכשיו מכבי לא ניצחה בבלומפילד את מכבי תל אביב. תחשבו כמה ילדים כמו לורן לא זכו לראות ניצחון חוץ שלנו נגד הנמסיס.
ובחזרה לרפאלוב. בקיץ חשבתי שההחתמה שלו היא די מיותרת. שחקן בן 37 שבא לסיים קריירה במועדון שבו גדל לא יכול להוביל את מכבי להישגים. אז חשבתי. רפאלוב הוא ביי פר השחקן הטוב ביותר של מכבי מאז החזרה מפגרת המלחמה הכפויה. הוא הבאנקר של מסאי דגו, הוא המנהיג של הקבוצה, והוא גם כובש שערים. שיחקתי עם רפאלוב בנוער וקצת בבוגרים. אני לא זוכר אותו משחק בקצב כזה גם כשהיה בן 18. הוא נמצא בכל מקום במגרש ולא מפסיק לרוץ. הוא מגיע ראשון לכל אימון ועוזב אחרון. תגלית העונה בגיל 37.
אבל אתמול זה לא היה רק הוא. מחמוד ג'אבר נתן את משחק חייו. התיקול שלו בדקה ה-11 על דור פרץ – תיקול שהוביל לגול של רפאלוב – הראה שהפעם הגענו אחרת למשחק העונה. הפעם באנו לפרק אותם בבית שלהם. פייר קורנו, אולי במשחקו הטוב ביותר העונה, נלחם כמו אריה, ניצח כל מאבק, עלה, ירד והזכיר את היכולת שלו בליגת האלופות בשנה שעברה. ענאן חלאילי עובר שחקנים כאילו הם לא קיימים, ואני בטוח שעוד נראה אותו בטלוויזיה באחת מהליגות הגדולות של אירופה. אפילו לורנצו שימיץ נזכר פתאום שהוא בלם ונראה טוב ביחד עם שון גולדברג שחוזר לעניינים. עילי פיינגולד הוא הפתעה עצומה ונעימה במיוחד, ושריף כיוף, למרות טעויות של חוסר ניסיון, מוכיח שהוא ראוי, לפחות העונה, להיות השוער הראשון. וגם צ'רון שרי הראה ניצוצות של חזרה לעצמו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל מעל כולם, איש המשחק הוא דגו. למרות כל הביקורות, שחלקן מוצדקות ורובן לא, הוא חתום על ניצחון ראשון על מכבי תל אביב בבלומפילד אחרי 12 שנה, הוא חתום על ניצחון חוץ ראשון בשלב בתים אירופי על קבוצה מדורגת מעל מכבי, הוא חתום על עלייה לשלב נוקאאוט באירופה.
כשדגו אמר לפני המשחק שהכל תלוי במכבי, הפרשנים צחקו עליו, אמרו שהוא הוזה. אבל דגו הוא מאמן פרגמטי שלא חושש לשנות מערכים תוך כדי משחק, כולל הרכב מהפכני ושיטה לא מוכרת של 3:6:1, ומפתיע את כולם. הוא גורם לשחקנים שלו – ורק נזכיר שמדובר בקבוצה שונה לגמרי מזו של העונה שעברה, ואפילו שונה לגמרי מזו שנבנתה בקיץ – להבין שאת הניצחון משיגים בלחימה בלתי מתפשרת.
מגיע לדגו קצת יותר כבוד ממה שהוא מקבל. אני גאה שדגו הוא המאמן של הקבוצה שלי. אני מוריד בפניו את הכובע.
