"לא מרגש אותי כלום חוץ מכדורגל", שר חנן בן ארי בשיר שאני אוהב מאוד ומתחבר לכל מילה בו. ולמרות זאת, יש דברים חשובים יותר, ובראש ובראשונה הילדים שלי.
אני מניח שכך חש גם צ'רון שרי. אחד מהטופ 3 ברשימת הזרים הטובים ביותר בהיסטוריה של מכבי חיפה, ולבטח המשמעותי ביותר. שחקן זר שעונד את סרט הקפטן במכבי זה לא דבר של מה בכך. שרי הוא גם השחקן האהוב על הקהל הירוק, והוא מחזיר להם בשלל פעילויות למען האוהדים. הייתי מאוד שמח אם הוא היה מסיים את הקריירה במכבי ונשאר במועדון בתפקיד ניהולי או מקצועי.
אבל, צ'רון שרי מודל 2024 הוא אדם אחר. הוא בקושי מחייך, היכולת רחוקה מלהיות טובה והראש נמצא רחוק מכאן. קשה להאשים אותו. מצבו הבריאותי של בנו הקטן לא נותן לו מנוח.
המלחמה הארורה לא מאפשרת פה שום שגרת חיים נורמלית, בוודאי לא לשחקן זר. משפחתו של שרי עזבה את הארץ מיד עם פרוץ המלחמה וחזרה להולנד, ולא נראה שהיא תשוב לישראל. בטח שלא כל עוד המלחמה נמשכת.
רוצים להישאר מעודכנים?
השבוע צפיתי בריפיט בסרטון שבו שרי פוגש את בתו, ולא הפסקתי לבכות. שרי הוא אבא הרבה לפני שהוא כדורגלן, והמשפחה אצלו היא לפני הכל. ולכן קבלו דל"פ: לאחר שהוא ביקש להיות מושאל לקבוצה בהולנד עד לסוף העונה כדי להיות לצד משפחתו שזקוקה לו מאוד, מכבי צריכה לתת לו ללכת. גם במחיר שהוא לא יחזור לעולם.
בימים שבהם אנחנו נלחמים על הבית שלנו ועל החיים שלנו, הכדורגל מתגמד וזז הצדה. החיים חשובים הרבה יותר. לא היה קל לראות את שרי בתקופה האחרונה, ולפי תיאוריית קוספירציה שבניתי – גל אלברמן ראה (שוב) כמה צעדים קדימה, ולכן נלחם להחתים את גדי קינדה. עזבו אתכם מתוכנית חופשות עד סוף העונה – זה לא יעשו טוב, לא לשחקן ולא למכבי.
המועדון הזה גדול מכל שחקן. לאורך השנים היינו עדים לעזיבה של כוכבים גדולים, ועדיין נשארנו מכבי חיפה – קבוצה מנצחת שמתמודדת על כל התארים. יעקב שחר וראשי מכבי הוכיחו (שוב) במלחמה הזו עד כמה המועדון הזה הוא גדול, אנושי ורחב לב כשניצב בחזית התרומות וההנצחות. הם ייצאו עוד יותר גדולים וירוויחו מכל הכיוונים אם ישחררו את שרי לחצי עונת השאלה, עד שייפתרו הבעיות המשפחתיות שלו, ועל הדרך יתברר גם עתידה של המדינה.
