פרידות הן תמיד קשות, בוודאי כשמדובר בפרידה שאף אחד לא רוצה בה. לאורך כל השבוע שקדם למשחק מול מכבי נתניה הרגשתי משהו שונה. קצת שמח והרבה עצוב.
קצת שמח כי הקפטן שלי, שאני מעריך אותו מאוד כשחקן ואוהב אותו אפילו יותר כאדם, יתאחד עם משפחתו, ואין דבר מרגש יותר מזה. הרבה עצוב כי הוא הזר הכי משמעותי בהיסטוריה המפוארת של מכבי חיפה, וברוך השם היו כאן זרים אדירים. התחושה האמביוולנטית הזאת נמשכה לכל אורך משחק הפרידה מצ'רון שרי, וגם בסופו. דקירות בלב ופרץ רגשות ששמורים רק למקרים נדירים בחיים.
כי שרי מסמל את מכבי חיפה החדשה. הוא האיש שעל שמו רשום השינוי – מקבוצה שלא פוגעת כבר עשור לקבוצת הכדורגל אולי הכי גדולה שהיתה פה. אני זוכר את היום שבו הוא חתם. אני זוכר שכבר לא האמנתי שמשהו או מישהו יכול להחזיר אותנו אל מרכז הבמה אחרי אין ספור אכזבות, כישלונות ושחקני רכש שלא שרדו פה יותר משלושה חגים ברצף.
רוצים להישאר מעודכנים?
הגיע לפה הולנדי-סורינאמי עם קוקו במרכז הפדחת ועם שמאלית אימתנית, הדביק את כולנו, חיבר את הפאזל והחזיר את מכבי חיפה למקום הראשון הראוי לה. והוא לא הסתפק בזה. אליפות שנייה, צ'מפיונס ליג, אליפות שלישית.
שרי הטביע את חותמו כזר הירוק הטוב ביותר ששיחק בחיפה (כן, כולל קרית אליעזר). כשנטע לביא עזב ליפן באמצע העונה שעברה, לא היה ספק מי יקבל את סרט הקפטן במקומו. שרי הוא הרוח החיה בחדר ההלבשה, האיש שמדרבן, מעודד ואומר את המילה הטובה בדיוק כשצריך אותה. הוא גם האיש שמחוץ למגרש, מבקר חולים ופצועים בבתי חולים, שולח ברכות יום הולדת לילדים, נמצא שם גם בימים הקשים.
והוא גם תמיד מופיע למשחקים הגדולים. הגול המטורף נגד פ.ס.ז' עדיין מופיע לי בחלומות. היכולת שלו להתעלות, לקחת אחריות, לדרוש את הכדור, לא לפחד להעיז, ותמיד לרצות לנצח.
בין אם יחזור בעונה הבאה או לא, שמו של שרי יירשם באותיות זהב בדברי הימים של מכבי חיפה. תודה לך, צ'רון שרי, אני כבר מתגעגע. לא שלום, להתראות.
