כבר כמה משחקים שאני מתלבט אם לכתוב על דקל קינן החדש של מכבי חיפה. מצד אחד לא בא לי לנחס את הילד, אבל מצד שני אני חייב להתייחס לתופעה. ולתופעה הזאת קוראים עילי פיינגולד, והוא צריך לזכות בתואר הפתעת העונה.
המגן/בלם הצעיר, שכלל לא נספר בתוכניות ערב פתיחת העונה, מתגלה כשחקן ההגנה הטוב ביותר של הקבוצה, בוודאי במשחקים האחרונים. הוא מהיר, הוא חזק מאוד, הוא לא מפחד לתקל אף שחקן בליגה, הוא שם את הגוף לפני הכדור סטייל אריק בנדו, וקשה מאוד לעבור אותו. הוא גם יודע להתקיף ולבעוט לשער, הוא משתפר ממשחק למשחק ומקבל ביטחון, ואם תשאלו אותי – הוא טוב יותר אפילו מדניאל סונדגרן. הבאנקר של מסאי דגו, ובזכות.
כבוגר נבחרות ישראל הצעירות, פיינגולד הוא אנטי תזה לכוכב כדורגל. הוא לא טכני, הוא לא מלהטט עם הכדור ואין לו דריבל יוצא דופן, אבל יש לו אלמנטים שאין לרבים אחרים – רצון מטורף להצליח, נחישות והמון סבלנות. בנוער של מכבי הוא לא תמיד שיחק בהרכב, אבל הוא אף פעם לא הוריד את הראש ותמיד היה חיובי. בשנים האחרונות הוא ממש חי בחדר הכושר.
רוצים להישאר מעודכנים?
פיינגולד הוא השחקן שרובנו תמיד רצינו להיות. לא הכי מוכשר, אבל זה שרצה יותר מכולם. וזה השתלם לו, ובענק. את הסיפור שלו צריך לספר בכל מחלקות הנוער בארץ ולהראות שכן, אתם יכולים. גם אם לא נולדתם עם כישרון נדיר, גם אם אתם לא תמיד בהרכב, גם אם מאמנים אומרים לכם שאתם לא קשורים לענף – אתם יכולים. פייגולד בשבילי הוא הסמל של מכבי חיפה החדשה. סמל להצלחה, סמל לעבודה קשה.
לפחות פעם בשבוע ניגשים אלי הורים שחולמים שהבן שלהם יהיה כדורגלן ומתייעצים איתי מה לעשות, איך אפשר לקדם את הילד ואיך בכלל אפשר לדעת אם יש לו כישרון. התשובה שלי זהה תמיד: אי אפשר להבטיח הצלחה, אבל כדי שזה יקרה חייבים להשקיע, להתמיד, ללמוד לקבל "לא", לדעת לשבת על הספסל מבלי להוריד את הראש, להוסיף יחידות אימון בחדר כושר, להתאמן הכי טוב והכי חזק בכל אימון , לא לפחד לבצע פעולות על המגרש, והכי חשוב – לשמור על אורח חיים ספורטיבי. וגם אז דבר לא מובטח.
עכשיו יש לי גם דוגמה לתת, וכשהורים שואלים אותי איך אפשר לקדם את בנם שיהיה שחקן כדורגל מקצועי אני עונה: "זה פשוט. תראו מה פיינגולד עושה ותחקו אותו". מודל עילי.
