היריבות בין מכבי חיפה למכבי תל אביב היא הרבה מעבר לכדורגל. כל ילד שנולד וגדל בחיפה יודע מהו המשחק הכי חשוב בכל עונה. בקצף מחנכים מגיל צעיר שיש שני משחקים שאסור להפסיד בהם. הראשון הוא נגד מכבי תל אביב, במקום השני הדרבי.
למרות שלוש האליפויות הרצופות, שלא לדבר על העונות שקדמו להן, בכל פעם שפגשנו את הצהובים, בסמי עופר או בבלומפילד, עשינו במכנסיים. אפילו ברק בכר, שהחזיר לאוהדים את הכבוד והביא את הקבוצה לתארים ולהישגים אדירים, לא הצליח לשנות את ההגמוניה. ואז הגיע מסאי דגו. הוא ניצח בבלומפילד בפעם הראשונה אחרי 12 שנים. הוא ניצח בסמי תוך שליטה אבסולוטית במגרש. במילים פשוטות – הוא עשה בית ספר לרובי קין. לא כוחות.
אם השחקנים לא היו מורידים את הרגל מהגז (ואי אפשר לשכוח לרגע את העומס המטורף שעובר עליהם) ואם דין דוד היה רק קצת יותר מרוכז, המשחק הזה היה מסתיים בתבוסה. מכבי היתה טובה יותר בכל פרמטר. 20 הדקות הראשונות נפתחו בלחץ מטורף על כל המגרש, בכתישה של היריבה שנראתה חסרת אונים. קשה להבין איך קין אכל את אותה הטקטיקה פעמיים תוך פחות מחודש.
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי שני השערים נשארו 70 דקות של גארבג' טיים כאשר שון גולדברג, עבדולאי סק ולורנצו שימיץ' חיסלו כל התקפה ולא אפשרו לערן זהבי לגעת בכדור. בקישור דגו הכין לקין עוד הפתעה כשעלה עם ארבעה קשרים מול שלישייה הצהובה. לא סתם דור פרץ נראה רע כבר משחק שני רצוף נגדנו. דגו הבין שפרץ הוא הכוח המניע של מכבי תל אביב והצמיד אליו את דניאל סונדגרן שבדרך כלל מתופקד כמגן ימני. אני לא מת על הציוות של השבדי במרכז המגרש, אבל ממשחק למשחק זה נראה טוב יותר. הוא אמנם לוקה בהנעת הכדור אבל היה בכל מקום במגרש ומנע מהשחקנים של להניע את הכדור באפקטיביות.
נראה שכל מה שדגו עושה מצליח לו. אני לא יודע איך תיגמר העונה הזאת, אבל דגו יהיה בכל מקרה המנצח הגדול שלה. הוא שולט בקבוצה ביד רמה, הוא משלב בין צעירים לוותיקים, הוא מקדם שחקנים שעד לפני כמה חודשים לא שמענו את שמם, הוא מכין את הקבוצה מצוין למשחקים ומגיב נכון למתרחש על המגרש. גם בעמדת הראיונות הוא מפגין ביטחון, לא מנסה לערבב ואומר את כל האמת, גם אם לפעמים היא כואבת.
אם דגו יביא אליפות זה יהיה ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה של מכבי חיפה, ובלי ספק סיפור השנה בספורט. בינתיים הוא החזיר את המשפט "מכבי יש רק בחיפה".
