לידיעת הקוראים רוני לוי, תומר יוספי ודור מלול: יצאתי מאוכזב מהדרבי, ואתם אשמים, אמנם מאוכזב, אך גם גאה. כי בחודשיים האחרונים אני נהנה לראות את הכדורגל שהפועל משחקת, נהנה אחרי שנים רבות כאשר גם בניצחונות לא יכולתי לקרוא לזה כדורגל.
משהו ב-DNA שלי משתנה, מאוהד שגם בפער של 20 נקודות מהתחתית עדיין סופר נקודות להישארות לאוהד שמביט בהפועל באר שבע ולרגעים גם יותר למעלה ואומר: הכל אפשרי. מאוהד שתיקו אחרי פיגור בדרבי גורם לו לתחושה של זכייה בליגת האלופות לאוהד שמאוכזב מזה שלא ניצחנו את הדרבי.
למכבי יש סגל מפלצתי, עומק, איכותי וכישרוני, וגם קהל נפלא. אתמול סמי עופר – האיצטדיון הכי טוב במדינה – התמלא ב-30,000 אוהדים. לראשונה זה שנים כל 3,000 הכרטיסים שהוקצו לנו נמכרו. הפועל חיפה חוזרת מפיגור, שולטת במרכז המגרש, עושה לחץ, יוזמת. דור מלול וחאתם עבד אל-חמיד מוכיחים גם לי שהעולם לאו דווקא שייך לצעירים, תומר יוספי מוכיח שיש לנו דור צעיר נפלא, ורוני לוי מסביר בהבעות פניו את היכולת לעשות קסמים במטה שלעתים מצליף ולעתים מלטף.
רוצים להישאר מעודכנים?
כשחזרתי הביתה צפיתי בתקציר, והכל התחוור לי ברגע. פניה של ילדה קטנה וקסומה בחולצה אדומה מזמרת בגרון ניחר ובאדיקות את כל שירי האוהדים – עוד לבנה בעונה שיכולה להיות אבן דרך בקבוצה; מחלקת נוער שפורחת בזכות הלב האדום הכי גדול שאני מכיר, צחי נקש; בעלים שאולי מפאת גיל נותן קצת יותר שקט; ומאמן שממרום ניסיונו מתבגר גם הוא עצמו ביחד עם הקבוצה.
איזו עונה נפלאה. עכשיו הגיע זמן האמת. הישורת האחרונה, הפלייאוף העליון, אירופה בהישג יד, ובמעשה קסמים אפילו את המילה אליפות תשמעו ממני. אז רוני, תומר ודור, תודה. שלכם, אוהד מאוכזב אבל גאה.
ולסיום מילה לקומץ אוהדי מכבי שטרח לקלקל וקרא ניאו-נאצים לשוטרים. איבדתם את זה לגמרי, ובעיקר פגעתם בשמם הטוב של רוב אוהדי קבוצתכם. קומץ קטן שמשחיר ובעיקר מראה שגם אחרי 7 באוקטובר יש כאלו שלא למדו דבר.
ולרגע לא נשכח – 134 חטופים. תחזירו אותם ע כ ש י ו.
