ההפסד המביש מול בני ריינה גרם לי לחשוב הרבה על מצבה של מכבי חיפה. אני שם לרגע בצד את האפשרות שהגורמים להפסד הם הכנה לקויה למשחק ויהירות שעלולות להוביל להפסד האליפות, וגם את העובדה הידועה שהשחקנים פשוט מפורקים אחרי מספר משחקים מטורף במתכונת של שני משחקים בשבוע ברצף שנמשך כבר שלושה חודשים, מביט על הסגל הקיים ולא רואה איזה עוד שפן יכול לשלוף הקוסם מסאי דגו.
בתחילת העונה, כשלמכבי לא כל כך הלך, דגו שלף את ליאור רפאלוב מהספסל, וזה החזיר לו בענק וסחב את הקבוצה על הגב. כך היה בהמשך גם עם דין דוד שלא הפסיק להבקיע. וכשדוד נפצע, נתן דגו את המפתחות בהתקפה לפרנטזדי פיירו שהעלה אותו לשמינית גמר הקונפרנס ליג. ועכשיו אני שואל – מי יהיה השפן הבא?
רוצים להישאר מעודכנים?
האמת, אני לא רואה כזה. אני לא רואה את השחקן שייקח את הקבוצה ויוביל אותה אל צלחת האליפות בסוף העונה. אמנם לאחר ההפסד נראה שהעונה הזאת כבר גמורה, אבל צריך לזכור שכבר מחקנו פער של עשר נקודות. למרות ההפסד לריינה שלא היה בתכניות של אף אחד, יש עוד 11 משחקים, עשרה מהם בפלייאוף העליון, עוד 33 נקודות בקופה ועוד שני משחקים מול מכבי תל אביב. הכל פתוח, ואסור לשכוח שגם לצהובים רועדות הרגליים. הם כבר הפסידו לנו פעמיים בליגה וראו את הפער המבטיח שלהם נמחק. השאלה היא מי יסחוב את העגלה העייפה הזאת מכאן והלאה
נדמה כאילו לדגו נגמרו השפנים, אבל אני עדיין סומך עליו ועל גל אלברמן שיפתיעו אותנו שוב. וגם אם לא, זה ממש לא נורא. נכון שאני חוזר על עצמי כמו תקליט שבור, אבל אני שב ואומר: העונה הזאת היא הצלחה אדירה גם אם תסתיים בלי שום תואר. כי העונה הזאת מסמלת יותר מכל את השינוי התפישה במכבי, והמצב הבלתי אפשרי שנקלענו אליו כפה שילוב של שחקנים צעירים שגדלו במחלקת הנוער. זה הצליח הרבה מעבר לציפיות, אבל עכשיו – מה עכשיו?
אולי זה יהיה עילאי חג'ג' או מחמוד ג'אבר שחוזרים מפציעה, אולי זיו בן שימול שהצטרף לקבוצה הבוגרת אחרי חצי עונה בהפועל עפולה, אולי זה שוב יהיה פיירו. אני בכל אופן מחכה לעוד מגע קסם אחד של דגו. בתקווה שהשפנים עוד לא ברחו מהכובע.
