אנחנו חוזרים היום מהפגרה לשבוע גורלי. היום (ראשון) ליגה נגד בני ריינה, וברביעי גביע נגד נתניה. נראה שאין קבוצה אחת בכל אירופה שהיתה זקוקה לפגרה הקצרה הזאת יותר ממכבי חיפה. מנטלית ופיזית, העונה הזאת היא מטורפת עם מספר לא הגיוני של משחקים וטיסות בלוח זמנים בלתי אפשרי.
העניין הוא כזה: למכבי אין הרבה זמן. בעצם, אין לה זמן בכלל. שני המשחקים בשבוע הבא יכולים לחרוץ את גורלה של העונה כולה. אני לא רוצה לחשוב על מצב שבו מכבי לא מנצחת את שני המשחקים, אבל אם זה יקרה, העונה הזאת תסתיים ואפשר יהיה להוציא את בגדי הים מהארון.
נגד ריינה הסטטיסטיקה לא משחקת לטובתנו. בארבעת המשחקים האחרונים נגדם הפסדנו פעמיים וניצחנו רק פעם אחת. שרון כבר מימר הצליח להביך אותנו פעמיים העונה, ופעם שלישית תסגור את סיפור האליפות סופית.
אחר כך נפגוש ברבע גמר הגביע את מכבי נתניה – קבוצת גביע טיפוסית שמגיעה בכל שנה לשלבים הגבוהים. גיא צרפתי מכיר את השחקנים שלנו יותר מכל מאמן אחר, וזה הולך להיות קשה. אפילו מאוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
למסאיי דגו מגיע לצאת מהעונה הזאת עם תואר (ולא, אלוף האלופים לא באמת נחשב), והשבוע הזה הוא קריטי למאמן לא פחות מאשר לשחקנים. אם הוא לא מנצח את שני המשחקים, קשה לראות את גל אלברמן מצליח לשכנע את האוהדים שדגו ראוי לעונה נוספת. כמו שאתם כבר יודעים, אני משוכנע שדגו חייב להמשיך, אבל הרחוב הספורטיבי בחיפה חושב אחרת.
לצערי, יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להדביק את הפער ממכבי תל אביב, בטח אחרי מעללי ההתאחדות ובתי הדין שלה. פייר – אני לא יודע איך מכבי יוצאת מזה וממשיכה בכל הכוח עד הסוף, ונראה שכולם – גם הקבוצה וגם הקהל – רוצים שהעונה הזאת תיגמר כבר.
ועדיין, חלק גדול מהשחקנים נחו בפגרת הנבחרת. אני מקווה שהם הצליחו להתאושש מעט והתגעגעו לכדור. הם בוודאי מבינים את החשיבות של השבוע שבפתח. דגו עוד מחפש את השפן שיקפוץ מהכובע, והחזרה הקרובה של דין דוד ומחמוד ג'אבר היא בהחלט מעודדת.
לא מגיע לנו שהעונה הזאת תסתיים עוד לפני פסח. מגיע לנו להמשיך לחלום.
