מכבי חיפה נראית לא טוב, וזו עובדה. כבר חודשיים שהקבוצה לא פוגעת, ובתקופה האחרונה נראה שמסאי דגו אובד עצות. הוא יודע שזו תקופה חלשה, אבל אין לו יותר שפנים לשלוף מהכובע, ונדמה שהוא גם איבד מהכבוד שרחשו לו השחקנים. במשחק האחרון ראיתי מקרוב את תנועות הידיים של עבדולאי סק כשהוא דיבר עם המאמן שלו, ולא הבנתי איך הוא נשאר על המגרש. שני ההפסדים לבני ריינה, ביחד עם התיקו בדרבי ומול הפועל תל אביב, סיימו את סיפור האליפות כמעט סופית.
השחקן שהיה צריך לעשות את ההבדל, שהיה אמור להיות שובר השוויון, לא ממש הופיע עד עכשיו. גדי קינדה הגיע למכבי בחלון ההעברות של ינואר בקול תרועה אחרי שנלחמנו עליו מול הצהבת, והיה אמור להיות זה שייכנס לנעליים הגדולות של צ'רון שרי. גל אלברמן ידע שהקפטן שלו יעזוב ומצא לו מחליף. המכבי היו בטוחים שלא נרגיש בהבדל.
רוצים להישאר מעודכנים?
גם אני, כמו כולם, חיכיתי לקינדה. הבן שלי הראה לי סרטונים שלו ביוטיוב מה-MLS, ואני התמוגגתי. שמחתי שהוא בחר בצבע הירוק. אחרי שבשנתיים האחרונות אלברמן פגע בול ברכש של ינואר – קודם עומר אצילי ושנה אחר כך דיא סבע – הייתי בטוח שקינדה יהיה האקס פקטור, השחקן שיכול להביא אליפות רביעית ברצף למכבי.
אבל במקום להוביל, קינדה נעלם. כבר במשחק הראשון שלו, נגד מכבי תל אביב בבלומפילד, כשהוא נכנס כמחליף ואיבד שמונה כדורים בשבע דקות, הוא לא בא לי טוב בעין. למעט משחק הגביע מול הפועל כפר סבא, קינדה לא מופיע למשחקים. נכון, הוא מבקש את הכדור ובא לקבל, אבל לא באמת משפיע על המשחק.
ליאור רפאלוב כבר לא ילד, וגם הוא בעצמו לא האמין שהוא יהיה האיש שאמור לסחוב את מכבי על גבו השנה. בשבועות האחרונים ברור שהוא גם לא באמת יכול. בניתי על קינדה – וטעיתי. הוא לא מספק את הסחורה, הוא לבטח לא שובר שוויון. כרגע הוא עוד שחקן, וכאלה לא חסרים בקצף. אני לא מפיל עליו את האשמה על איך שמכבי נראית כבר שבועות ארוכים, אבל אני בהחלט מאוכזב. איפה גדי?
