מכבי חיפה היא מועדון הכדורגל הטוב ביותר בישראל, הכי קרוב לאירופה. שלוש העונות הקודמות היו מושלמות מבחינה ניהולית, עם שקט תעשייתי מלמעלה, עם מנהל ספורטיבי ששולט ביד רמה, בלי הדלפות לתקשורת. גם המינוי של מסאי דגו בתחילת העונה התקבל – יחסית – בהבנה. הכל נראה מושלם.
ואז הגיע 7 באוקטובר שהרס לכולנו את החיים, וכך גם את ההתנהלות של המועדון. זה התחיל בסערת השלט להחזרת החטופים. הזרים כן החזיקו את השלט או לא החזיקו, אמרו להם מה כתוב עליו או לא אמרו, הקהל נגד השחקנים, הביקורת בתקשורת. לא משהו שצריך לקרות במועדון מסודר. זה המשיך בסערת השחרור (המיותר) של דיא סבע בעקבות הלחץ מהיציעים ללא מציאת מחליף, משם לסאגת צ'רון שרי שאחרי התלבטויות ארוכות שוחרר לניימיכן כדי להיות לצד משפחתו בהולנד, שלא לדבר על מסיבות העיתונאים אחרי המשחקים שבה כל אחד מרשה לעצמו לזרוק שאלות והערות פוגעניות לדגו ללא התערבות מצד ההנהלה.
והשיא הגיע השבוע, כשביום ראשון התבשרנו על החתמתו של ברק בכר לשנתיים. תבינו – אני אוהב מאוד את בכר. הוא המאמן הטוב בארץ ללא ויכוח, וזה שהכי מתאים למכבי חיפה. הוא עשה פה קסמים, החזיר את ההגמוניה לחיפה עם שלוש אליפויות מפוארות ושלב בתים בליגת האלופות. כמובן שאין לי בעיה עם ההחתמה שלו, אבל יש לי בעיה עם העיתוי ועם הדרך.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקבוצה עדיין מתמודדת על האליפות, הפער הוא שבע נקודות מהצהבת, ויש עוד משחק נגדם בסמי. מה חשבו לעצמם גל אלברמן ויעקב שחר? איפה הכבוד למאמן? אמנם מכבי הסבירה שהוא זה שביקש שההודעה תצא, אבל תרשו לי להטיל ספק. נפגעתי מאוד בשבילו. באופן אישי חשבתי שהוא צריך להמשיך עוד עונה לפחות, אבל נראה שההפסד למכבי נתניה בגביע היה הקש ששבר את הגמל. אבל דגו עשה פה היסטוריה, לא פחות. הוא נתן הזדמנות אמיתית לצעירים, הביא אותנו לשמינית גמר בליגה האירופית, השיג ניצחון חוץ ביוון והעפיל לשמינית גמר הקונפרנס ליג.
יענקל'ה, פייר – אכזבת. אפשר היה להחתים את בכר ולשמור על זה בשקט עד לסיום העונה. בקיץ הוחלט על תהליך, מה הקטסטרופה שהובילה לשבירת הכלים? האם מאמן אחר היה זוכה לאותו יחס? דגו הוא שעיר לעזאזל, שבניגוד לחוסר הכבוד המופגן כלפיו נהג תמיד בכבוד.
אלברמן ושחר הפילו את כל התיק – שהם האחראים לו – על דגו שהצליח להוציא מים מן הסלע בעונה הארוכה והמתישה הזאת, עם סגל שלא הוא בנה, עם שוער עבר שהנחיתו עליו, עם גלים לא הגיוניים של פציעות, בלי עומר אצילי, מוחמד אבו פאני וג'וש כהן, בלי מחליפים לסבע ולשרי.
מה יקרה אם בסופו של דבר דגו יעשה את הבלתי ייאמן ויביא האליפות? איך ייראו הפרצופים של אלברמן ושחר? אם יש מגיע בכדורגל, אז מגיע לדגו.
