אני לא אוהב להישאר באיצטדיון עד לסוף המשחק. הלחץ, הדוחק וניחוחות הזיעה גורמים לי לצאת חמש דקות לפני שריקת הסיום כדי לא להיתקע בפקקים המטורפים ולהגיע למחרת בבוקר לעבודה גמור וללא שינה. שבוע אחרי שבוע אוראל הבן שלי מבקש שנישאר עד הסוף.
הוא רוצה להודות למסאי דגו ולשחקנים, ובכלל לא משנה לו התוצאה.
בשבת הסכמתי. לא אני, לא אוראל ולא אף אחד מהאוהדים ביציעים דמיין שמכבי חיפה תיתן את אחת מההצגות הכי גדולות שלה העונה דווקא עכשיו, דווקא בהרכב חסר, דווקא מול הפועל באר שבע. נראה היה שזה משחק החיים של דגו. הוא לא הפסיק לזוז על הקו, דפק קילומטראז' אדיר, צעק ודרבן. אם למישהו היה ספק, דגו הוכיח שהוא מקצוען אמיתי, גבר שבגברים, ואני אומר שוב – את התהליך שהתחיל פה צריך היה להמשיך.
סוף סוף פייר קורנו ודניאל סונדגרן נתנו שניהם משחק מעולה, עבדולאי סק ולורנצו שימיץ' נראו כמו בלמים מהפרמייר ליג, ודין דוד חוזר לעצמו. אבל מעל כולם היו שניים" עילאי חג'ג' שעשה את כל ההבדל, לא הפסיק לרוץ, ללחוץ ולבקש את הכדור, והדביק את הקבוצה בהתלהבות שלו, ומחמוד ג'אבר. ועכשיו תקשיבו טוב – אם ג'אבר לא נפצע, אנחנו לוקחים אליפות. בוודאות.
רוצים להישאר מעודכנים?
ג'אבר הוא השחקן הכי חשוב במערך של מכבי. הוא נמצא בכל מקום על המגרש, רץ במשך כל המשחק ואי אפשר לעבור אותו. עזבו את זה שהוא השחקן הכי טוב במכבי בכל משחק מאז שחזר מהפציעה – הסתיים המשחק, כל השחקנים ירדו לחדר ההלבשה, מלבד אחד. זה היה אחד מהמחזות היפים שראיתי בכדורגל, וראיתי. ג'אבר עבר יציע יציע, הצטלם עם כל ילד, ילדה, נער, נערה וגם לא מעט מבוגרים, אמר כמה מילים.
אני הייתי שחקן, ומעולם לא חשבתי להישאר על המגרש אחרי המשחק. מעולם לא העליתי על דעתי מה זה עושה לילד ששחקן ניגש אליו אחרי משחק. אוראל שלי לא ישכח את היום הזה, הוא לא ישכח את ג'אבר. נשאר לי רק להוריד את הכובע ולומר תודה, מההצגה הגדולה אזכור בעיקר את הסוף.
אז שחקנים יקרים, אני פונה אליכם: נגמר המשחק? האשה והמשפחה יכולים לחכות. בניצחון או בהפסד גשו ליציעים. מאות ילדים רק חולמים על תמונה, על חיבוק. ג'אבר הוא מופת לשחקן בית שמעריך כל שנייה על המגרש וכל אוהד ביציע. וזה נגמר מהר, תאמינו לי.
