הדרבי שוב ירוק. לזה כבר התרגלנו בשנים האחרונות, עם מעידות פה ושם. אבל מעבר לעוד דרבי ועוד משחק בפלייאוף עליון שמשאיר שביב של תקווה לאליפות, זה היה דו קרב מעניין בין שני המאמנים הראשונים (ואולי האחרונים) של מכבי בשנות ה-2000 שקפצו מקצף לכפר גלים, מהנוער לבוגרים.
את העונה הראשונה של רוני לוי בבוגרים של מכבי אני זוכר היטב. הייתי אז בסגל, וביחד עם עוד כמה צעירים ציפינו וקיווינו ששחקני הבית של המועדון יקבלו הזדמנות. זה לא קרה, אבל זה נגמר בשלוש אליפויות רצופות. באופן אישי אני אוהב את לוי. הוא פדנט, הוא מאמן הגנה מצוין, הוא יודע להעמיד את הקבוצה שלו הכי טוב שאפשר, הוא שריף. לוי הוא מדור המאמנים הישן. אתה מגיע לאימון ותגיד תודה אם תקבל חיוך. יש דיסטנס של מאמן-שחקן. ולמרות שלוי שינה מאוד את ההתנהגות שלו בשנים האחרונות ומנסה להתאים את עצמו לתקופה, הוא עדיין נחשב לאחד מהמאמנים הקשוחים בשוק, כזה שקשה מאוד להגיע אליו וגם להזיז אותו מעמדתו.
מסאי דגו הוא מאמן מהדור החדש, הפרו מקס של המאמנים. הוא עושה עונה אדירה, ולא משנה מה יגידו הפרשנים. מה שקורה השנה במכבי הוא לא פחות מהיסטורי. דגו צובר ביטחון וניסיון ממשחק למשחק, הוא לא בורח מאחריות, והוא דוגל בשיתוף של שחקנים צעירים. דגו הוא איש של אנשים, מאמן שכל שחקן יכול לדבר איתו בגובה העיניים, בלי פחד. הוא יגיד לך את כל האמת בפנים, בלי ערבובים ובלי פוליטיקה.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאחד שאוהב גם את הפועל חיפה (בכל זאת, שלוש עונות במועדון האדום לא הולכות ברגל) התביישתי לראות אותה בדרבי. זה היה מביך. נראה היה שהמטרה היחידה של לוי היתה לא לחטוף תבוסה אלא רק הפסד מכובד. הפועל לא הגיעה לדרבי, לא עברה את החצי – וההפסד הוא כולו על לוי. תבוא לשחק כדורגל, ממה אתה פוחד? הפועל נמצאת בפלייאוף העליון בזכות, אחרי עונה טובה מאוד, וההתבטלות הזאת – גם מול מכבי תל אביב וגם בדרבי – היא לא מקובלת. אם הפועל תמשיך כך בחמשת המשחקים שעוד נותרו לה, הסוף לא יהיה טוב. ובכדורגל, כמו שכולם יודעים, זוכרים רק את הסוף.
בצד הירוק, נראה שדגו נמצא בשיאו. אולי ההודעה שהוא לא ממשיך בשנה הבאה הורידה לו מעמסה של טון מהכתפיים, ואולי הוא פשוט מאמן טוב, אבל מכבי שוטפת את המגרש. הדרבי נגמר בניצחון ירוק, ולא פחות משמעותי מכך – זה היה ניצחון של הדור החדש על הדור הישן.
וביום שבת – שוב יש לנו את ריינה על הראש, ועבור דגו זה יהיה הרבה יותר ממעוד משחק. הקבוצה של שרון מימר היא זו שחרצה את גורלו. שני ההפסדים מולה עלו לו במשרתו. אם אני שחקן של מסאי השבוע, אני מתפוצץ על המגרש ומביס את ריינה. כי הגיע הזמן לנצח את הכבשה השחורה ולסגור עוד מעגל קטן בקריירה של מסאי פרו מקס.
