רגע לפני שריקת הפתיחה במשחק של מכבי חיפה נגד בני ריינה באיצטדיון גרין שבנוף הגליל הדליקו האוהדים הירוקים פירוטכניקה – זיקוקים ואבוקות במקרה הנ"ל ורימוני עשן במקרים אחרים. המופע המרהיב, שהדעות בקרב הקהל לגבי נחיצותו הן חלוקות, התקיים במספר דו ספרתי של פעמים העונה. שנאמר – ככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ. העשן המיתמר גרם לשופט להשהות את פתיחת המשחק לזמן קצר, מה שככל הנראה יביא את מכבי, שוב, לספסל הנאשמים בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל.
ניתן לשפוך הררי מילים על התנהלות בית הדין ועל התקנון המעוות שמאפשר לו להשית עונשים בלתי ספורטיביים על הקבוצות. אפשר גם לתהות מדוע בעלי הקבוצות, ובראשם יעקב שחר, לא מזדעקים לנוכח אי הצדק. הקיצונים שבינינו יוכלו אפילו לקוות בסתר לבם שמכבי תפסיד את האליפות בפער של שתי נקודות, רחמנא ליצלן – בדיוק אותן שתי נקודות שבית הדין גזל מקופתה בעוון "התפרעות אוהדים" – מה שיפתח את שערי הגיהנום על ראשי הכדורגל ואולי יגרום לשינוי טקטוני בענף.
אך השאלה הבלתי פתורה היא – איך הגענו לכאן? מה יש באבוקות האלה שאוהדים מוכנים לסכן למענן את עצמם ברישום פלילי ואת קבוצתם בעונשים חמורים? האם מדובר במאבק צודק נגד אלימות משטרתית או שמא זאת מלחמה ילדותית של ארגוני האולטראס על "מי יותר אולטראס"? ואולי שני הדברים דרים בכפיפה אחת?
אי אפשר להתעלם מכך שככל שהמשטרה החריפה את צעדיה נגד מדליקי האבוקות, ובית הדין החריף את העונשים נגד הקבוצות, גברו גם נוכחותן של האבוקות ביציעים. אם פעם היינו רגילים להיתקל בהן פעמיים-שלוש בעונה, כעת הן ממלאות את האוויר במחצית מהמשחקים. ניתן להתווכח אם האבוקות שיפרו במשהו את מצבו של האוהד הישראלי מול המשטרה, אך אקט מחאתי לא חייב להיות תלוי בתוצאה שהוא משיג. גם הסימבוליות חשובה.
אבוקות בסמי עופר. גם הסימבוליות חשובה
רוצים להישאר מעודכנים?
אם האבוקות משולות לשלט שמניפים בהפגנה, למה להדליק אותן במשחקים באירופה? מה לאוהדי מכבי ולמשטרת פריז? מכבי התארחה שם בעונה שעברה אצל פ.ס.ז', ולבסוף שילמה על מופע הפירוטכניקה הזה – ונוספים – בקנסות כבדים ובעונשים של משחקי חוץ אירופיים ללא קהל.
לפיכך, אולי האבוקות הן בכלל אלמנט אמנותי. אמצעי בלתי שגרתי שנועד לשלהב את הקהל ואת השחקנים במשחקים חשובים או בכאלה שיש להם ערך סנטימנטלי גבוה. אין להקל בזה ראש. קלישאת "הקהל הוא השחקן ה-12" היא מהנכונות ביותר בעולם הכדורגל, וההוכחה הכי טובה לכך היא מאזן משחקי הבית של מכבי בעונות האחרונות. עם זאת, הסתדרנו בלי אבוקות במשך לפחות 60 שנות כדורגל בישראל והיינו משולהבים די והותר. אפילו במערב אירופה מצליחים להצטיין בכדורגל ללא עזרה פירוטכנית.
החלוקה הדיכוטומית בקהל בין תומכי הפירוטכניקה למתנגדיה היא מלאכותית. גם המתנגדים שולפים את הטלפון ומצלמים את המופעים האדירים של היציע הצפוני, ואפילו מעלים לסטורי. ומנגד, בכל פעם שנזרקת אבוקה לכר הדשא נשמעים ביציע תומכי פירוטכניקה שמפטירים חצי לעצמם, חצי לאוויר, "אבל למה לדשא? למה לדשא?", מחשש שהדבר יגרור עונש של סגירת יציעים או הורדת נקודות.
אצל חלק מהמתנגדים יש חוסר ידיעה בדבר החוויה שכרוכה באהדה שרופה לקבוצה, אשר מביאה איתה התמודדות מול משטרה עוינת במשחקי הבית ועוד יותר במשחקי החוץ. מנגד, חלק מהתומכיםֿ הנלהבים הם – ובכן – נערים מתלהבים, שלא נושאים אף דגל חברתי אלא רוצים להרשים את החברים שלהם. אי אפשר להאשים אף אחד מהצדדים, יש כאן מורכבות. פירוטכניקה זה נהדר ופירוטכניקה זה דבילי. אך ייתכן שבקרוב נאלץ להכריע בשאלה הכואבת – האם שווה להפסיד אליפות בשביל זה?ֿ
אבוקות ביציע אוהדי מכבי חיפה. שלפתם טלפונים? (צילום: דוברות המשטרה)
