לפני שעלתה השמש על כפר גלים, היה חשוך, חשוך מאוד. האמת שגם אחרי שהיא עלתה היתה תקופה לא קצרה של חושך, ואני קצת מסתבך עם משחק המילים הלא מאוד מתוחכם בין שמו של סאן מנחם לבין מה שאני רוצה לומר. אם בכל זאת ניתן לזה עוד ניסיון, הרי שברגע שעלתה השמש וסוף סוף זרחה מעל ראשינו, אחרי תקופת עצב, זעם וחורבן, זה היה באור ובעוצמה שלא ידענו כמותם אי פעם.
אחד מהמבשרים החשובים והמרכזיים של היציאה מהעשור השחור של מכבי חיפה היה סאן מנחם. וחשוב לציין – שום דבר בהתחלה שלו במכבי לא אותת על כך שמדובר בשחקן שעוד יהפוך לאגדת מועדון. בשנתיים-שלוש הראשונות נראה היה שמדובר בגרסה השמאלית של אלעד גבאי – שחקן שקיבל את הצ'אנס שלו במכבי, לא הרשים ואז פצח בקריירת נדודים בין ערי הצפון והשפלה, בואכה שלוש הליגות הראשונות בישראל.
אבל הנחישות, העקשנות וההתמדה, ובעיקר האהבה וההערכה האמיתית שפיתח סאן מנחם למכבי חיפה, כתבו את הסיפור שלו (ושלנו) בדרך שונה לגמרי.
אפילו שמרקו בלבול ייבש לו את הצורה והעדיף את רז מאיר, כמאל ג'בארין וכיסא מתקפל מחוף דדו על פניו באגף שמאל, הוא לא הוריד את הראש לרגע והמשיך לחרוק שיניים ולעבוד, עד שזכה לכבוש ביושר את משבצת המגן השמאלי הפותח של מכבי. בשנתו הראשונה של ברק בכר הוא כבר היה באנקר בהרכב, שחקן חשוב ומשמעותי מאוד, ואפילו כבש שער משנה מומנטום בנגיחה בדרבי השני של אותה עונה. אבל תרומתו המשמעותית ביותר לתקומה הירוקה לשבירת המנחוס, באותה עונה ובכלל, היתה דווקא בסיומו של אותו הדרבי.
הקטטה שהצית סאן מנחם בהתפרצות השמחה מול הספסל האדום, וכמובן ההשלכות שלה, היו הדלק לישורת האחרונה בטיסה קדימה, שינתה את המומנטום השלילי שהקבוצה היתה שרויה בו ואיחדה את הקהל והקבוצה נגד כל העולם בדרך אל האושר.
רוצים להישאר מעודכנים?
סאן מנחם היה – ועודנו – מנטור ומדריך לכל השחקנים הצעירים במכבי. הוא אולי הגיע מרמת השרון, אבל הלב ירוק כמו אחרון האוהדים ביציע. לא לחינם לא מוותרים על נוכחותו במועדון, הגם שברור כשמש שהוא לא יכול עוד לשחק, עוד הרבה לפני שהוא עצמו יודה בזה ויבשר רשמית לעולם.
האהבה שלו למועדון ולמשחק היא עצומה, ואפשר היה לראות אותה בכל מהלך שלו על הדשא. לא סתם שיר השחקן שלו מבוסס על לחן של אחד משירי האהבה היפים ביותר בשפה העברית. אנחנו רואים ומבינים טוב מאוד מתי שחקן מזייף ומנסה להתחנף, ומתי זה אמיתי. במקרה של סאן מנחם, זה לא יכול להיות אמיתי יותר.
למעשה, לעתים קרובות, קרובות מדי, הוא הלך רחוק מדי עם האהבה ועם ההקרבה, ובערך פעם במשחק היה קופץ בצורה מסוכנת לכדור. ברוב המקרים זה עבר בסדר, אך המקרים המעטים שבהם זה לא הם מה שבסופו של דבר קטעו את הקריירה שלו בשלב מוקדם מאוד.
אז כן, לצד העצב והבאסה מכך שלא נזכה לראות עוד את סאן חורך את הדשא, מבשל באלגנטיות או מפציץ נגיחה לחיבור, אפשר להיות שמחים שהוא עדיין כאן איתנו – ובחתיכה אחת. נראה לי שברור לגמרי שאנחנו לא נפרדים ושסאן ימשיך איתנו כחלק מהמועדון בתפקיד כזה או אחר. אין שום אופציה אחרת.
יש אנשים ומקומות שנועדו האחד לשני, ומרגע הפצעתו אל העולם סאן מנחם נולד להתחבר ולהעצים בנוכחותו את הדבר הענק הזה שנקרא מכבי חיפה.
לחייך, מלך השמש. תודה על הכל, אוהבים אותך כל כך.
