הטירוף בקרית אליעזר אחרי הזכייה באליפות. משפחה אחת גדולה (צילום: מוזיאון מכבי חיפה, מימל)
הטירוף בקרית אליעזר אחרי הזכייה באליפות. משפחה אחת גדולה (צילום: מוזיאון מכבי חיפה, מימל)

ארוחת שישי

פורסם בתאריך: 23.5.24 10:02

אבא שלי הוא השוער האגדי צדוק אברהמי. בכל מקום מזכירים לי את הגול שהוא חטף ממוטי איווניר מ־40 מטר בבלומפילד נגד מכבי תל אביב. ראיתי את הגול הזה מאות פעמים, וגם היום אני אומר שאף שוער בעולם לא היה לוקח את הטיל הזה.

אבא שלי תמיד אומר שאין דבר כזה פרסום רע, והאמת היא שבזכות השער המטורף הזה אין אחד שלא זוכר את צדוק אברהמי.
בשנים האחרונות אבא כבוי יותר. פחות מבלה, פחות מחייך, הרבה יותר עייף. אומרים שברגע ששחקן כדורגל פורש, משהו מת איתו. דבר לא יכול להשתוות לריגוש שאתה מקבל מהמשחק. תסמכו עלי, ניסיתי הכל. וכך גם אבא.

אם יש דבר שמעלה אצלו חיוך, חוץ מהנכדים כמובן, זה שיחה על כדורגל. אז בארוחת שישי האחרונה החלטתי לעשות מעשה ולפתוח עם אבא שיחה על הקבוצה ההיא, של שנות ה־80. על האליפות הראשונה, על חדר ההלבשה, על החברים שכבר מזמן הפכו למשפחה.

ואבא התעורר. העיניים שלו נפתחו, עור הפנים שלו שהיה די חיוור לאחרונה חזר לצבעו הטבעי. ואז התחילו הסיפורים. קשה לתאר את ההתרגשות של אבא כשהוא מדבר על הקבוצה האדירה הזאת ועל האליפות הראשונה. זאהי ארמלי, ברוך ממן, רפי אוסמו, אברהם אבוקרט, יוסי קרמר, משה סלקטר, רוני רוזנטל ואבי רן ז"ל הם רק חלק מהשמות של הקבוצה שעשתה היסטוריה. הרגשתי שהרווחתי את אבא מחדש.

 

 

יש איזה סיפור שרץ בין חבורת האנשים המופלאה הזאת. ערב משחק גורלי נגד מכבי תל אביב, גשם זלעפות במגרש האימונים. במשחקון האחרון, לפני ששלמה שרף שורק לסיום האימון, ממן שהיה הכוכב של הקבוצה נותן צ'יפ מעל אבא שלי ולרשת, ומתחיל לחגוג. אבא יוצא מהשער, מוריד את הנעל סטופקס ורודף אחרי ממן עד שהוא תופס אותו, נותן לו את הנעל בראש וצועק: "לא נותנים צ'יפ לצדוק אברהמי".

אבא היה שוער משוגע ואמיץ מאוד. הוא ואבי רן התחרו על מקום בהרכב – ועדיין היו חברים טובים מאוד. בכלל, בקבוצה הזאת היה הכל. שחקנים לא שיחקו בשביל כסף אלא בשביל הסמל. זו היתה משפחה של ממש, השחקנים היו יוצאים לבלות ביחד בלילות, וגם בנות הזוג שלהם הפכו לחברות. החברות הזאת נמשכת כבר 40 שנה, וזה דבר שכבר לא מוצאים היום. אני שיחקתי כדורגל במשך 20 שנה, ואני יכול לספור על אצבעות כף יד אחת את החברים שיש לי מהכדורגל.

היה משהו מיוחד בקבוצה הזאת. וזה מרגש אותי ומרגש גם את אבא. בסוף הארוחה חשבתי לעצמי איזה טמבל אני שאני לא פותח שיחה כזאת עם אבא בכל יום שישי. רק שידבר ויחייך.

 

אסי אברהמי ואביו. "לא נותנים צ'יפ לצדוק אברהמי"

אסי אברהמי ואביו. "לא נותנים צ'יפ לצדוק אברהמי"

 

תגובות

תגובה אחת
תגובה אחת

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר