העונה הכי מוזרה בתולדות הכדורגל הישראלי (אפילו לפני עונת הקורונה) הגיעה לסיומה. ואם אפילו אני כאוהד התעייפתי, מה יגידו השחקנים הסחוטים שמשוועים לפגרה?
זה התחיל בהחתמה של מסאי דגו שנשמעה כמו בדיחה של 1 באפריל או סוג של ריאליטי בנוסח "מאמן נולד". זה התחיל בינוני, המשיך מצוין ונגמר בלי כלום, לא אליפות ולא גביע. והיתה (ועודנה) המלחמה שהטיחה לנו את המציאות בפנים. הספורט כולו התגמד לנוכח אובדן חיי אדם ונהרות הדמעות ששטפו אותנו.
אבל היה גם כדורגל, וכמובן שבחרתי להתמקד בו.
משחק העונה: הניצחון על הצהבת בבלומפילד. ה-0:1 של ליאור רפאלוב בדקה ה-12 סיים קללה בת 12 שנים ללא ניצחון חוץ על מכבי תל אביב. זה היה משחק של להיות או לחדול, והפסד בו היה מרחיק אותנו 11 נקודות מהפסגה ומסיים את העונה. זה היה המשחק הכי טוב של מכבי העונה. הקבוצה שלטה בכל פרמטר והשיגה בניצחון קטן-גדול, שאחריו הצלחנו ליצור מומנטום חיובי, לסגור פער של עשר נקודות וגם להגיע למקום הראשון. שמחתי בניצחון הזה כמו שלא שמחתי כל העונה. הוכחנו סוף סוף שאנחנו יכולים לנצח בתל אביב – וגם להיות הרבה יותר טובים מהם.
השחקן הכי מדובר העונה: פרנטזדי פיירו. יסלח לי דין דוד שסיים את העונה כמלך השערים ביחד עם ערן זהבי, אבל פיירו הוא האיש שלי. לאורך כל העונה היה הענק הירוק השם הכי חם בעיר. לא תמיד לטובה, אבל הוא תמיד היה שם. לא היה משחק השנה שאחריו לא ירדו עלי בגלל אהבתי לחלוץ. טענו שאני לא מבין בכדורגל ושאני מושתל של הסוכן שלו. בכל מקרה, דבר לא ישנה את העובדה שפיירו נתן עונת שיא ושהוא אחד החלוצים הכי טובים שנחתו פה. אני מקווה שהוא יישאר, ואם לא – אנחנו עוד נתגעגע אליו.
רוצים להישאר מעודכנים?
אכזבת העונה: גדי קינדה. נכון שהוא הגיע רק בינואר, אבל מכבי, שהורגלה בשנים קודמות לכך שהרכש של ינואר היה האקס פקטור שהביא אליפות (ע"ע עומר אצילי ודיא סבע), הלכה על קינדה בכל הכוח, נלחמה עליו מול מכבי תל אביב ונתנה לו חוזה מטורף – והוא לא הגיע. כבר במשחקו הראשון, זה עם הגול של רפאלוב נגד הצהבת, התעורר החשש שקינדה הוא פלופ. ככל שהעונה התקדמה, הוא לא הראה סימנים שהוא לא כזה.
תגלית העונה: ענאן חלאילי. אלא מה. הקיצוני האימתני שאיש לא הכיר ערב פתיחת העונה עשה את זה בגדול. זה התחיל בשער ענק בנבחרת הנוער ונגמר ב-14 שערים ושישה בישולים ב-50 משחקים, ועם חוזה עתק בליגה הבלגית. חלאילי הוא חלק מדור הזהב הישראלי החדש, איש של עבודה קשה באימונים ורעב בלתי נגמר למקצוע. אוניון סן ז'ילואז היא רק מקפצה בדרך לליגה של הגדולים.
ותודה. תודה, מסאי, על כך שלפני הכל אתה גבר. בלי ערבובים, בלי טריקים ובלי שטיקים. תמיד לוקח אחריות, תמיד מסביר, בשקט, עם חיוך. תודה על כך שנתת תקווה למאות השחקנים הצעירים במחלקת הנוער שהנה, יש להם סיכוי, שמישהו רואה אותם. תודה על רגעים יפים באירופה ועל הניצחון בבלומפילד. אני מקווה שעוד תחזור אלינו, ובגדול.
תגובות