מאיר איינשטיין, מגדולי שדרי הספורט בתולדות המדינה, הלך אמש לעולמו אחרי מחלה קשה שפגעה במערכת השרירים שלו, והוא בן 65. איינשטיין ישב מאחורי המיקרופון באלפי שידורי ספורט במגוון ענק של ענפים, אבל הרגע הגדול והזכור ביותר שלו היה המשחק בין נבחרת ישראל לנבחרת צרפת במוקדמות מונדיאל 1994, שבו ניצחה ישראל בפארק דה פרינס 2:3 משער בתוספת הזמן של כוכב מכבי חיפה ראובן עטר. איינשטיין איבד את אז קולו מהתרגשות, והפרשן שלידו אבי רצון הפציר בו: "מאיר, תירגע".
הבוקר שיתף עטר את תחושותיו כאשר נודע לו על מותו של איינשטיין: "מאיר ואני היינו שותפים לאחד מרגעי השיא של הכדורגל הישראלי שהיה גם אחד מרגעיו הגדולים כשדרן. השער שכבשתי היה שער חשוב לכשעצמו, אבל השידור של מאיר היה הדובדבן שבקצפת. הוא העצים את הרגע והפך אותו לבלתי נשכח. עצוב לשמוע על לכתו של שדרן ענק. לא משנה איזה ספורט הוא שידר, מאיר היה מגיע מוכן. הוא לא נתפס בטעויות ותמיד גילה ידע נרחב, בעיקר בכדורגל ובאתלטיקה. לאחר המשחק בצרפת, כשראיתי ובעיקר שמעתי את השידור ההוא, התרגשתי יותר מאשר על המגרש. הרגע הזה זכור לי כל כך, עד שגם היום, למרות שחלפו כבר 24 שנים, עדיין מקליטים את זה בשירים. הוא יחסר לכולנו בשידורי הטלוויזיה והרדיו".
שלמה שרף: "לא הצלחתי להירדם כל הלילה. דמותו של מאיר עברה מולי במשך שעות. הוא שידר ב'שירים ושערים' את משחק האליפות ההסטורי שלי עם מכבי חיפה בשנת 1984, ומאז ועד הימים האחרונים דרכינו לא נפרדו. שידרנו מאות משחקים ביחד, ועבורי הוא לא היה רק שדרן אלא חבר אמיתי. מצד אחד זה יום עצוב בגלל שמאיר היה צעיר כל כך ובשיאו, אבל מצד שני הוא נגאל מייסוריו. ברגע שלקחו למאיר את המיקרופון לקחו לו את החיים. הוא נאבק במחלה עד הסוף, וכשכבר לא היה יכול לדבר הוא סיים את חייו. השידור שלו בשער של עטר בצרפת יישאר המורשת שלו שלו ושל הכדורגל הישראלי".
יניב קטן: מאיר היה מקצוען אמיתי. כל שידור שלו היה חוויה. במהלך השנים יצא לו לשדר הרבה משחקים שלי ושערים שכבשתי. התרגשתי מכל שידור של מאיר, אבל שניים זכורים לי במיוחד – כשכבשתי מול בית"ר ירושלים בניצחון 0:1 בטדי וכשכבשתי בקרית אליעזר בניצחון 0:3 על מכבי תל אביב. כששמעתי את מאיר משדר את שני השערים האלה התרגשתי מאוד. עולם הספורט איבד את אחד מטובי שדרניו".
זאהי ארמלי: "מאיר היה תופעה נהדרת בכדורגל הישראלי – שדרן גדול אבל גם איש שלא עושה חשבון בשידור ואומר תמיד את מה שהוא חושב. הוא לא היה צבוע ותמיד אמר אמת. הוא היה מקצוען. לא נשכח אותו ובעיקר את השידור המרגש שלו מהמשחק של הנבחרת בצרפת. לא אשכח גם את השידורים שלו ב'יציע העיתונות' תוך כדי מאבק במחלה. כאב לשמוע ולראות אותו כך, אבל הוא הוכיח עד כמה השידור והספורט היו טבועים בו".
אפרים גבאי: "זה יום עצוב וקשה, ולא רק לחובבי הכדורגל. מאיר ליווה אותי הן כשחקן, הן כמנכ"ל והן כאוהד כדורגל במשך עשרות שנים, ואת השידורים שלו נזכור תמיד. רני זוכר את השידור האחרון שלו ב'יציע העיתונות' שבו הוא למעשה נפרד מעמדת השדרן. הייתי בהלם, לא ידעתי עד אז עד כמה הוא חולה, וזה מלווה אותי עד היום. השבוע נפגשתי עם ראובן עטר, דיברנו על השער הנהדר שלו בצרפת ונזכרנו איך מאיר איבד את הקול שלו בשידור".
איתמר צ'יזיק: "מאיר היה שדרן מזן אחר. שידור השער הגדול של עטר בפריז מסמל אותו יותר מכל. מאיר שידר בעיקר אמינות. בשנות ה-90 יצאו שדרים ועיתונאים לכל משחק של מכבי חיפה באירופה, וזו היתה הזדמנות נהדרת לשבת ולשוחח איתו. מאיר היה איש שיחה. לא היה ספק באשר ליושרו הספורטיבי. היה לו סגנון מיוחד בשידור. נזכור אותו לעולמים".
יוסי דורה: "מבחינתי זה היה מאיר ואחריו כל השאר. הוא גדול השדרנים בדורנו. זה הקול שגדלתי עליו. מאיר ראיין אותי כמה פעמים ותמיד ידע לשאול את השאלות הקשות אבל הנכונות. כולם זוכרים את השידור שלו מצרפת אבל אני זוכר עוד כמה שידורים שלו, כמו הניצחון שלנו בדרבי שבו הוא התרגש וגרם לאוהדי הפועל שצפו בשידור לדמוע. היה עוד שידור של נבחרת ישראל, הפעם מול שבדיה, שבו הוא אמר שהנבחרת הצליחה לפתוח במפתח שבדי את ההגנה שלהם. מאיר היה ונשאר הגדול מכולם".
אלי גוטמן: "נפלה בחלקי הזכות להיות שותף ל'ורמוט, הרוש הודף… והכדור ברשת. הכדור בפנים. 1:2 להפועל תל אביב'. זה השער שהביא לנו דאבל בעונת 2010-2009. מאיר לא הצליח להירגע וסחף את כולם. בתום המשחק ולפני הראיון אמרתי לו 'הכנסת את המשחק לדפי ההסטוריה' עוד לפני ששמעתי את השידור. מאיר היה אחד מהשדרנים הטובים ביותר במדינה. הוא סחף את הקהל בקולו הנעים ובדיבורו הרהוט. לשיאו הוא הגיע כמובן בצרפת. יהי זכרו ברוך".
