כשאבראהים גטאס מדבר על הבעיות של החברה הערבית בחיפה בכלל ועל הבעיות בתחום החינוך בפרט, ניכר עליו שהנושא בוער בעצמותיו. הוא בן 47, נשוי לרמיה, אב לשלושה ילדים, רוקח במקצועו, ובימים אלה נמצא על סף סיום לימודי התואר השני במשפטים באוניברסיטת חיפה. הוא מוכר היטב בחיפה כפעיל חברתי ופוליטי, וממייסדיה של עמותת "נמו", שמטרותיה – קידום, שיפור ותמיכה בהתפתחות הילד בחברה הערבית בפרט, עם דגש על הגיל הרך.
"אני פטריוט חיפאי", הוא אומר, "רוקח במקצועי אני אוהב את העבודה שלי, כי היא עבודה מצילת חיים. בבית המרקחת לא רואים אותי כערבי, רואים אותי כאדם מציל חיים. לצערי, כשאני יוצא מבית המרקחת, הכל משתנה, ואני חוזר להיות 'אבראהים הערבי', סכנה ביטחונית שצריך להזהר ממנה. אז אני אומר לכולם שכמו שאני יכול להציל חיים בבית המרקחת שלי, אני יכול להציל גם את חיפה".
במשך שנים כפעיל חברתי ופוליטי, העדיף גטאס לפעול מאחורי הקלעים. "במשך שנים חשבתי שהעזרה שלי להנהגה הערבית תסייע לנו ולילדינו לקבל את המגיע לנו, כתושבים. התאכזבתי עמוקות. ההנהגה שלנו בגדה בנו ומכרה אותנו. הם העדיפו כבוד ותפקידים, לשבת ליד השולחן בתמורה לפירורים. לכן, הבנתי שאין ברירה ושאני חייב להיכנס לחיים הפוליטיים".
אבראהים גטאס (צילום: אנס טמיש)
כדי לחולל שינוי מהותי בעיר, בכל מה שקשור לחברה הערבית, הקים גטאס את רשימת "למען ילדינו" שרצה בבחירות המקומיות, שיתקיימו ביום שלישי הקרוב (27 בפברואר) למועצת העיר. הוא עצמו רץ לראשות העיר, ולמעשה הוא המועמד הערבי הראשון שרץ לתפקיד מאז שנת 2008.
"את יודעת", הוא אומר כבר בתחילת השיחה, "70 אחוז מהילדים הערבים לומדים בבתי ספר פרטיים. ב-20 השנים האחרונות לא בנו בחיפה אף בית ספר ואף מעון יום לחברה הערבית. היה תקציב ובנו 36 מעונות, אבל אפס מעונות לחברה הערבית. כדי לעודד נשים מהחברה הערבית להשתלב במעגל העבודה, אישרה הממשלה ש-25 אחוז מתקציב בינוי המעונות בחיפה, שזה יותר מאחוז הערבים בעיר (13 אחוז), ייועד לחברה הערבית, שתביני עד כמה הנושא הזה היה חשוב לממשלה, אבל בפועל, לא קרה כלום. אף מעון יום לא נבנה. גם ראש העירייה עינת קליש רותם וגם ראש העירייה שקדם לה יונה יהב כל הזמן התגאו בדו קיום בחיפה. על איזה דו קיום הם מדברים? נכון, יש דו קיום ייחודי יש בין האוכלוסיות, אבל מבחינת השירותים, התקציבים והתשתיות אין שום דו קיום".
מאבק משפטי מול העירייה
גטאס לא הסתפק רק בדיבורים, ובמסגרת עמותת "נמו" יצא למאבק משפטי מול עיריית חיפה למען הקמת מעונות יום בחברה הערבית. "בספטמבר 2022 חתמנו על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, שבו עיריית חיפה התחייבה שהתקציב הראשון שייכנס לקופה הציבורית יוקצה לחברה הערבית. עברה יותר משנה, וכלום לא קורה, ולאחרונה הגשנו, באמצעות עורכי הדין של העמותה, ליאור דץ ויוסי אור, עתירה, שבה אנחנו טוענים שעיריית חיפה לא עומדת בהסכם. נקבע דיון בעתירה ל-7 במארס".
מה הנימוק של העירייה? מדוע היא לא מתקצבת את החברה הערבית?
"בכתב ההגנה שעיריית חיפה הגישה לבית המשפט, אחת הטענות שלה הייתה שהיא אינה עומדת בקריטריונים של עיר מעורבת. כדי שעיר תיחשב 'מעורבת' צריכים להיות בה 20 אחוז תושבים מהחברה הערבית, ושיעור הערבים בחיפה הוא 13 אחוז".
הפוליטיקאים שיושבים במועצת העיר, אומר גטאס, הם רק הניצבים בהצגה העירונית: "בפועל, אין להם שום כוח. היו סגנים ערבים לראשי ערים, ומה הם עשו? כלום. הכוח הוא אך ורק בידיים של ראש העיר. 95 אחוז מערביי חיפה נתנו את קולם בבחירות ליונה יהב. על מה ולמה? הוא ידע לבנות את עצמו בחברה הערבית, נתן כמה עשרות אלפי שקלים בשביל חג החגים וחגים אחרים, ירד לוואדי ניסנאס, ישב איתם בארוחות רמדאן וחגג איתם בכריסמס, אבל איפה ההשקעה בשכונות עצמן? בתשתיות? בחינוך? את יודעת שהוואדי היום עובד רק בשישי-שבת ובחגים?".
גטאס מאמין בכל ליבו שהשינוי בחברה הערבית יכול לבוא רק מהחברה הערבית עצמה, ולכן הוא הקים את הרשימה "למען ילדינו". גטאס: "זוהי רשימה על-מפלגתית, ליברלית. יש בה 31 מועמדים, 16 מהם נשים. הם מגיעים מכל הסקאלה של האוכלוסייה, והם לא עסקנים פוליטיים. יש ברשימה כלכלנים, עורכי דין, רופאים, יש להם פרנסה, הם לא צריכים את העירייה בשביל לחיות. הם לא באו לפוליטיקה בשביל ג'ובים או כדי לגזור קופון, הם באו לפוליטיקה רק כדי להוביל שינוי".
בבחירות שיתקיימו בשבוע הבא, ירוצו למועצת העיר, מלבד רשימתו של גטאס, עוד שתי מפלגות ערביות: חד"ש בראשות רג'א זעאתרה ובל"ד בראשות שרבל דקוואר. גטאס אומר שהוא אינו חושש מפיצול הקול הערבי. "אני לא נגד איחוד", הוא אומר, "ההיפך. פניתי לכולם. אמרתי להם 'בואו נתאחד, נהפוך את כף המאזניים לטובתנו. המהלך לא צלח".
סקר: מי יקדם את האינטרסים של החברה הערבית החיפאית?
סקר שנערך מטעם רשימת "למען ילדינו" בקרב החברה הערבית בחיפה מעניק לרשימה שיעור תמיכה גבוה. הסקר נערך בין התאריכים 15-11 בפברואר, באמצעות מערכת ממוחשבת, בקרב 254 נשאלים בעלי זכות הצבעה מגיל 18 ומעלה.
על פי הסקר, שבו התבקשו הנשאלים להשיב על השאלה "מי יקדם את האינטרסים של החברה הערבית החיפאית מול העירייה, רשימת "למען ילדינו" של גטאס זוכה ל-62 אחוזי תמיכה, חד"ש בראשות רג'א זעאתרה זוכה ל-25 אחוזי תמיכה ובל"ד בראשות שרבל דקוואר ל-5 אחוזים. 8 אחוזים מהנשאלים השיבו "אף אחד".
על השאלה למי תצביעו בבחירות 2024 בחיפה, השיבו 44 אחוז מהנשאלים, כי יצביעו לרשימת "למען ילדינו"; 42 אחוז השיבו כי יצביעו לחד"ש, 3 אחוז השיבו כי יצביעו לבל"ד, 4 אחוז יצביעו למועמד אחר, ו-7 אחוז עדיין מתלבטים.
המצע של רשימת "למען ילדינו" כולל שלושה נושאים עיקריים, שגטאס מתחייב לטפל בהם: החינוך, האלימות בחברה הערבית והכלכלה. בראש סדר העדיפויות שלו ניצב, כאמור, נושא החינוך, כי "הכל מתחיל ונגמר בחינוך", הוא אומר.
רוצים להישאר מעודכנים?
הוא נולד וגדל בחיפה, והוא אוהב את העיר בכל נימי נפשו. "חיפה עיר ייחודית", הוא אומר, "יש בה מרקם חברתי כל כך יפה, אבל בפועל, החברה בה מפוצלת. בתוך הבית מרקחת רואים אותי כאדם, כמי שמציל חיים, אבל כשאני יוצא לרחוב, אני חוזר להיות ערבי פלסטיני , סכנה בטחונית . אנחנו לא רוצים לחיות בדו קיום, אנחנו רוצים קיום משותף, אנחנו רוצים לחיות בעיר משותפת ושוויונית, שבה כל ילד בכל שכונה יקבל את השירותים שמגיעים לו. בחיפה יש שני מוסדות אקדמיים מהמובילים בעולם, בואו נחבר אותם עם כל מערכת החינוך. אחרי הכל, עיר עם מערכת חינוך טובה ושוויוניות תשאיר בה את הצעירים. לצערי, זה לא המצב היום".
האלימות הגואה בחברה הערבית היא נושא שכואב לגטאס גם בפן האישי. לפני שש שנים נרצח אחיו יוסוף, בגיל 39, על רקע סכסוך עם שכן. הרצח אירע ברחוב יפו, בשכונה שבה גדל גטאס, ואת מטה הבחירות שלו הוא בחר לפתוח בדיוק שם. ארבעה חודשים לפני הרצח חוותה משפחת גטאס טרגדיה נוספת, כאשר אח אחר נהרג בתאונת דרכים.
גטאס: "את מבינה איזו טראומה גרם הרוצח הזה למשפחה שלי? האלימות בחברה הערבית היא הרבה יותר ממצע בחירות עבורי. היא מצב של חיים ומוות בשבילי ובשביל הביטחון של הילדים שלי. הדבר הראשון שאעשה, אם אבחר, אקים מינהלת לטיפול בפשע, שיישבו בה אנשי מקצוע מתחומים שונים. מעבר לכך צריך טיפול שורש במערכת החינוך. צריך לנקוט בפעולות שימנעו נשירה. הצעירים שאין להם מסגרות חינוכיות ראויות נמצאים כיום ברחובות, ומשפחות הפשע חוגגות על זה. אני מכיר את זה מקרוב. אני חי את השכונות, והשכונות מוזנחות. צריך לטפל באופן מיידי בתשתיות, וכמובן שנדרשות גם הדרכה, הכלה וענישה מרתיעה. בעיית האלימות בחברה הערבית היא לא רק הבעיה של החברה הערבית. היא הבעיה של החברה כולה. לא ירחק היום שבו גם החברה היהודית תסבול מהאלימות הזו".
אתה רץ לראשות העיר. אתה באמת מאמין שמועמד ערבי יכול לזכות בראשות העיר חיפה?
"אני לא פנטזיונר. אני עם שתי רגליים על הקרקע, ואני יודע שהסיכויים שערבי ייבחר לראשות העיר הם אפסיים, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. עם זאת, אני מאמין שאני בהחלט יכול לשבת ליד השולחן ולהפוך אותו אם צריך, כדי שילדינו יקבלו את מה שמגיע להם. ההתמודדות שלי יש בה מסר לילדים שלי לילדים של כולנו, שאתם יכולים לחלום ולהיות ראש עיר טייס או אסטרונאוט, יש לנו זכות לחלום. נמאס לנו מפוליטיקאים שרוצים לשבת ליד השולחן בשביל כבוד, פירורים ותפקידים. אנחנו רוצים לשבת ליד השולחן ולא ללקט פירורים, אלא לאכול מהארוחה העיקרית. אנחנו לא באים בשביל ג'ובים, אנחנו באים בשביל העשייה. אנחנו מתחייבים לבנות בית ספר חדש, מהגן ועד התיכון, יש לנו מקורות את התקצוב לכך, ואנחנו מתחייבים לבנות, בחמש השנים הבאות, ארבע-חמש מעונות יום".
לסיום, אבראהים גטאס, איך אתה מגדיר עצמך?
"אני ערבי. פטריוט, תושב חיפה, ליברל, שמכבד את כל הדתות".
