עינת קליש רותם. "אין לכם מה לפחד ממני, ממחר בבוקר נתחיל דף חדש” (צילום: ראובן כהן)
עינת קליש רותם. "אין לכם מה לפחד ממני, ממחר בבוקר נתחיל דף חדש” (צילום: ראובן כהן)

תגובת העירייה תפורסם לכשתתקבל

לאורך כל שנתה הראשונה של עינת קליש רותם בראשות עיריית חיפה היא הקפידה להתעלם מהתקשורת, לזלזל בה ולהאשים אותה בתמיכה בקודמה בתפקיד. היא סירסה את מערך הדוברות, בחרה להתראיין אצל מי שלא שואל שאלות קשות, והעדיפה את פייסבוק ואת טוויטר ככלים להעברת מסריה לציבור. עכשיו זה זמנם של אנשי התקשורת בחיפה להגיב

פורסם בתאריך: 22.11.19 08:14

“אין לכם מה לפחד ממני, ממחר בבוקר נתחיל דף חדש”, אמרה לי עינת קליש רותם ביום הבחירות. האמנתי לה. היא אמרה זאת בתשובה לשאלה על מערכת היחסים המורכבת בינה לבין התקשורת המקומית, שהתרעמה במשך זמן רב על כך שהמועמדת לראשות העיר אינה מגיבה, אינה מתראיינת ובעצם זוכה ממנה להתעלמות גורפת.

על השאלה אם היא תמשיך את מדיניות הקמפיין במקרה שתיבחר – לא להתראיין בערוצי התקשורת המסורתיים – ענתה האשה שכעבור ארבע שעות הוכרזה כמנצחת הגדולה של הבחירות: “לא. אני חושבת שראית יפה מאוד מה היה היחס של התקשורת המקומית אלי, וזה הדדי. אבל בואי נדבר על זה אחרי הבחירות”.

היחסים בין קליש רותם לתקשורת המקומית – בעצם די מצחיק לקרוא להם “יחסים” – ידעו עליות ומורדות לאורך השנים. לומר עליה שהיא ממעטת להתראיין יהיה אנדרסטייטמנט. בסוף חודש ינואר 2018, כמעט שנה לפני שנבחרה, התבטאה קליש רותם בחריפות נגד התקשורת המקומית במפגש שקיימה עם תושבים בגלריית קארו בהדר. גם שם היא נשאלה מדוע היא ממעטת להתראיין, ותשובתה – כך דווח ברדיו חיפה – היממה את הנוכחים. “אני שמה קצוץ על התקשורת החיפאית, קצוץ”, היא אמרה בזעם, “התקשורת בחיפה קנויה ומשתכרת מהמערכת העירונית. גרוע מזה – אנחנו יודעים שיש גורמים בתקשורת שהוציאו עלי ממש צו, החלטה שצריך לחסל אותי בכל דרך אפשרית”.

כאמור, לאורך כל קמפיין הבחירות הסתמכה קליש רותם כמעט לחלוטין על ערוצי הדיגיטל, עם שימוש מזערי בערוצים המסורתיים, וגם זה רק בכלי התקשורת הארציים, ובעיקר בתחנות רדיו. מכלי התקשורת המקומיים היא התעלמה בהפגנתיות. את מספר הראיונות שנתנה אפשר היה למנות על כף יד אחת. בתוכנית קלמן-ליברמן של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן בכאן (רשת ב’) לא קשה היה שלא להבחין בחוסר ניסיונה במעמדים כאלה ובעיקר בחוסר סבלנותה כמרואיינת. היא סירבה לענות על שאלות מהותיות והאיצה במראיין לשאול את “השאלות הנכונות”. כשנשאלה על עבירות הבנייה שבהן הורשעה היא מיהרה לסיים את השיחה.

אצל בני רבינוביץ’ בתחנת הרדיו החרדית קול ברמה היא התלוננה על שבקדנציה הראשונה שלה על ספסלי האופוזיציה התקשורת היתה עוינת. “עד שבשלב מסוים העדפתי שלא יכתבו עלי. לא רוצה לשמוע מכם, תתרחקו ממני”, היא צחקקה.

ריאיון נוסף היא נתנה לליאת רון ברדיו צפון 104FM לאחר שמשרד הפנים פסל את מועמדותה, שם כבר נשמעה לוחמנית והבטיחה שהפסילה תתבטל ושהיא תיבחר. אגב, ניצחונה בבג”צ הוציא אותה במעט מהעלטה התקשורתית שבה היא היתה שרויה, והוא דווח גם בערוצי הטלוויזיה.

בבוקר יום הבחירות פתחה קליש רותם את ביתה ואירחה בבלעדיות מזהרת את יוסי מזרחי – הכתב הצפוני של חדשות ערוץ 2 אשר לו היא התראיינה גם בתוכניתו ברדיו צפון – וקצת לפני סגירת הקלפיות עשו השניים CLOSURE לאותו יום ארוך. כשנבחרה, היא עדיין נשארה די אנונימית – גם בתקשורת הארצית וגם עבור רוב בוחריה, שידעו עליה בעיקר שהיא אדריכלית ובעלת חגורה שחורה בקראטה.

שגיא פומרנצבלום, מנהל קמפיין הדיגיטל של מטה קליש רותם, התראיין ל־”ALL MARKETING” – פורטל השיווק של ישראל, שם הוא האשים את התקשורת המקומית בהתעלמות במופגן מהמועמדת. “ההחלטה לא לפעול בתקשורת המסורתית היתה של עינת עצמה ושל ראש המטה, שהקדימו להפנים שכללי המשחק השתנו ושאמצעי המדיה המסורתיים מאבדים מכוחם לטובת אמצעי הניו מדיה”, הוא צוטט בהרחבה, “בהתחלה זה נכפה עלינו, מכיוון שאמצעי התקשורת פשוט התעלמו ממנה במופגן. זה בא לידי ביטוי בעיקר באמצעי התקשורת המקומיים, שהיו מחוברים לראש העיר היוצא יונה יהב ועל כן מגויסים לטובתו. בשלב מסוים פשוט הבנו שאנחנו לא צריכים אותם ויכולים להשקיע את כל מרצנו באמצעי הדיגיטל, בעיקר בפייסבוק”.

“קופי-פייסט למדיניות של נתניהו”

יבגני זרובינסקי, אושיית רשת וקמפיינר, אשר לו מאות אלפי עוקבים והוא הבעלים של אתר “חדשות חיפה והקריות” יודע דבר או שניים לגבי קמפיין ברשת.

הצליח לה.

“בתקופת הבחירות היתה אווירה של ‘רק לא יונה’, כך שהקמפיין של התעלמות מהתקשורת, שחלק גדול ממנה – וכאן צריך לומר את האמת – היה מחובר ליהב, יצר הלך הרוח בעיר שעזר לה להיבחר”.

כבודו של הקמפיין במקומו. כבעלים של כלי תקשורת אתה מסכים עם ההנחה שההתנהלות השוטפת צריכה להמשיך רק ברשת?

“בגלל הצלחתה בבחירות חושבים בסביבתה גם היום שהם לא צריכים את התקשורת, אבל לדעתי זו טעות כי מתפרסמות בתקשורת ורצות ברשת המון כתבות שליליות ללא שום תגובה של העירייה. בשורה התחתונה – התושבים שומעים רק שלילי ושלילי ואין להם מושג מה בעצם הנהגת העיר החדשה כן עושה. אני חושב שזה פוגע בראש ובראשונה בה וסביבתה, אבל ימים יגידו”.

 

יבגני זרובינסקי. "הקמפיין של התעלמות מהתקשורת יצר הלך הרוח שעזר לה להיבחר" (צילום: דורון גולן)

יבגני זרובינסקי. "הקמפיין של התעלמות מהתקשורת יצר הלך הרוח שעזר לה להיבחר" (צילום: דורון גולן)

 

גם שירי ויצנר, בלוגרית חיפאית ואושיית אינסטגרם עם כ־11,000 עוקבים, מהללת את קמפיין הבחירות של קליש רותם כבסיס הפעילות העיקרי, אך מזהירה משימוש יתר: “בקמפיין זו לא היתה רק אסטרטגיה מעודכנת ומבריקה. גם הטקטיקה – דגש על פעילות בקהילות ושימוש בפעילים נמרצים וערניים – יצרה מציאות של מועמדת לניצחון. אנחנו חיים בעידן שבו הריאליטי של הרשת הופך מהר מאוד למציאות. אם פעם היו אומרים ‘מחשבה יוצרת מציאות’, היום אפשר בהחלט לומר שהרשת יוצרת אותה מהר יותר וטוב יותר. הבעיה היא שמדיה חברתית עשויה לשכר ולשקר גם את מי שמשתמש בה, ולא רק לצרכנים שלה. אם תחושת הקהילתיות של הרשת לא מתורגמת לקהילתיות אמיתית, מה עשינו בזה? רשתות חברתיות הן בדיוק מה שהן – חברתיות. המשחק הוא חברתי, דו כיווני. בלי דו שיח, לאחד מהצדדים יימאס מהר מאוד”.

 

שירי ויצנר. "אם תחושת הקהילתיות של הרשת לא מתורגמת לקהילתיות אמיתית, מה עשינו בזה?" (צילום: חמוטל בורוכוב)

שירי ויצנר. "אם תחושת הקהילתיות של הרשת לא מתורגמת לקהילתיות אמיתית, מה עשינו בזה?" (צילום: חמוטל בורוכוב)

 

פומרנצבלום התייחס בריאיון ב־"ALL MARKETING" לכלים שהשפיעו על הצלחת הקמפיין. הראשון הוא הפייסבוק ויכולות הטירגוט שלו, והשני הוא הפעילים עצמם. “צריך להפנים שבעידן הדיגיטלי פעילים הם כלי לכל דבר, ותפקידם משתנה מן הקצה אל הקצה”, הוא אמר, “אם בעבר עיקר פועלם היה לשכנע את המעגל הקרוב אליהם ולפעמים לעמוד בצמתים מרכזיים ולשכנע עוברים ושבים, היום פעילים מסורים יכולים ממש להפוך למובילי דעת קהל ולהשפיע על עשרות אלפים שנמצאים במרחב הדיגיטלי ושנחשפים למסרים שלהם. בקמפיין הנוכחי התייחסנו לפעילים כאל נכס דיגיטלי לכל דבר ויצרנו ממש צבא סדור של כ־200 ‘חיילים’. ‘יחידת קומנדו רשת’ קראנו להם. הפעילים תפקדו לפי משנה סדורה ומתודית ועבדו לפי מסרים אחידים ועקביים”.

לעומתם, עיתונאית מעיתון ארצי שמעדיפה לא להיחשף, אינה מתרשמת מההישג: “היא לא המציאה שום דבר, להיפך – היא עשתה קופי-פייסט למדיניות התקשורת של בנימין נתניהו. הבסיס של המדיניות הוא פשוט מאוד – התקשורת העצמאית היא מתווך שנתניהו/קליש רותם כבר לא צריכים. המתווך רק מפריע לנרטיב שלהם. התקשורת שואלת שאלות קשות, בודקת אותם, מצליבה מידע, חוקרת ומביאה גם את הדעות שכנגד. נתניהו טוען כבר שנים שהוא לא צריך את התקשורת, הוא מדלג מעליה ומנהל יחסים עם בוחריו בפייסבוק ובטוויטר, שם הוא יכול להעביר מסרים חדים וקצרים בלי בקרה לקהל אוהד עם פוטנציאל תפוצה גבוה יותר מכל גוף תקשורת. שניהם מבינים שלבוחר הממוצע אין שום דרך לבדוק את הנתונים או לאתגר אותם, והוא מקבל את דבריהם כאמת מוחלטת. תוסיפי לזה את הקומנדו רשת האלים שלהם ואת המנטרה של ‘התקשורת שמאלנית’ שהפכה בגרסה של קליש רותם ל’התקשורת נגדי’, וקיבלת חומר נפץ ויראלי”.

 

 

“אין לה שום עניין ליצור דיאלוג”

אז מי התחיל? מי התעלם ראשון ממי? התקשורת מקליש רותם או היא מהתקשורת? התשובה תהיה זהה לשאלה על הביצה והתרנגולת. מה שבטוח הוא שיחסה לתקשורת המקומית ממש לא השתנה למחרת יום הבחירות כפי שהבטיחה ולא נפתח שום דף חלק, גם לא לאחר שנכנסה לתפקידה ב־20 בנובמבר 2018.

גם העיתונאי עמית סגל, אשר עוסק בעניינים מדיניים, לא התעלם מיחסה של קליש רותם לתקשורת וכתב בבלוג שלו: “לצד ראש העיר טבריה רון קובי, קליש רותם היא התעלומה הגדולה של הבחירות המקומיות. היא הבטיחה להפוך את חיפה לברלין אבל אפילו את טופסי ההרשמה לא הצליחה להשלים כיאות, בישרה עידן חדש מול התושבים אבל מגעיה עם העיתונות (לרבות התחמקות מביכה משאלות ודחיפה פיזית של כתב) מעידים על פוליטיקה די ישנה”.

יואב איתיאל, כתב אתר “וואלה!NEWS” בחיפה והצפון הכיר לראשונה את קליש רותם כשהסתבכה עם עבירת הבנייה בבית שתכננה במקום מגוריו זכרון יעקב. הוא ליווה את ההליך הפלילי בבית המשפט בחדרה וגם את התביעה האזרחית שהתנהלה נגדה בחיפה.

“הסיטואציה לא היתה נעימה”, הוא משחזר, “כבר אז ראיתי שאין לה שום עניין ליצור דיאלוג. היא תמיד נמנעה ממפגשים, אפילו נמנעה מקשר עין. היתה לה הזדמנות מצוינת לשפוך אור ולספר את הצד שלה, אך היא נמנעה. כשהכריזה על מועמדותה לראשות העיר הייתי נכון לספר את סיפורה האישי שהוא סיפור עיתונאי מצוין – מישהי משום מקום, ללא עבר פוליטי, מצליחה לגרוף המונים יותר ויותר בעיר שהיא כולה היסטוריה פוליטית, שראשי העיר שלה צמחו מתוך מפלגות שורשיות, והנה באה תושבת אחת, עם כל הפוטנציאל להביא משהו חדש. אתה מסתכל מבחוץ ורואה מישהי צעירה, הדור שאחרי, אקדמאית מהטכניון שמביאה חדשנות, דיבורים על פתיחות ושקיפות, על פייסבוק ותקשורת בעידן הרשתות החברתיות – משהו שונה לחלוטין ממה שהכרנו – ואתה רואה שזה תופס תאוצה ונכון לסקר את זה, בטח מול מישהו רב זכויות לחלוטין, וזה מה שהופך את מערכת הבחירות הזו למעניינת יותר. הייתי נכון לעשות את זה, אבל כמובן שמאז ועד היום לא נוצר שום חיבור אישי מתבקש והגיוני בינה או באמצעות יועצי התקשורת שלה לביני, בינה לבין המערכת שלי, בינה לבין עיתונאים אחרים. למעשה, אין קשר בינינו לבין עיריית חיפה בראשותה. גם אם הקשר מתקיים דרך מחלקת הדוברות ואפשר לשלוח להם שאלות לקבלת תגובות, באופן מפתיע ובניגוד אליה – הרי היא מצייצת ומעלה לפייסבוק און ליין – הכל כל כך זוחל שם. כשאני צריך תגובה כדי להעלות ידיעה תוך דקות, כי אני עובד בכלי תקשורת אינטרנטי ויש לי מתחרים, אני לא זוכה לכך. אין עם מי לדבר שם בשביל לקבל רקע או הסבר. הכל מתבצע רק במיילים. בתקופתו של יהב, צחי טרנו דברר בשמו, וזה בסדר גמור להאציל סמכות. היום אין מישהו כזה שם. אולי יש, אבל הוא לא זמין עבורי”.

אתה ממשיך לבקש תגובות על אף שאתה יודע שלא תקבל?

“זו שאלה מצוינת. שכשפעם, פעמיים, שלוש אתה מבקש תגובה ובאופן עקבי נענה בשלילה, זה קצת פאתטי להוסיף בסוף הידיעה שתגובת העירייה תיכנס לכשתתקבל. כנראה שהיא לא תתקבל, אז אני לא בטוח שיש כאן חובה אתית לבקש אותה. אם מישהו לא מגיב באופן כרוני הוא מאבד את זכותו להגיב, כי לבקשה הזו יש מחיר. אולי הידיעה תיחשף בפני מתחריך, אולי ינסו לתקן את המעוות שאתה מנסה לדווח עליו וישנו את המציאות לפני שהכתבה תתפרסם, אולי יוציאו איזה פייק נגדך. בוודאי שאם יש משהו שנוגע לה אישית אבקש תגובה כי זה הוגן, אבל ביומיום אין לי שום צורך בתגובה. אני חסיד של יחסי ציבור ומכיר את הצורה הטהורה ביותר של המקצוע הזה, שתפקידו הוא לאו דווקא להכתיב ציטוט אלא לעזור לך להבין נקודת מבט שונה משלך”.

 

יואב איתיאל. "אם מישהו לא מגיב באופן כרוני הוא מאבד את זכותו להגיב" (צילום: שלומי גבאי)

יואב איתיאל. "אם מישהו לא מגיב באופן כרוני הוא מאבד את זכותו להגיב" (צילום: שלומי גבאי)

 

“חומת מגן נגד התקשורת ונגד הציבור”

על יחסם של לשכת ראש העיר ואגף הדוברות המשותק התריעו שני חברי מועצת העיר מטעם סיעת הירוקים – יעל שנער וירון חנן שהספיק לפרוש מהחיים הפוליטיים – כבר בחודש פברואר, כשהגישו שאילתה לראש העיר בעניין יחסה לתקשורת אשר מונעת מהציבור מידע חיוני על עמדות העירייה ועל מדיניותה.

“זכותו של האזרח לקבל מידע מרשויות השלטון על פעולתן”, נכתב בשאילתה, “זכותו של אדם לקבל מידע באמצעי התקשורת. מהי חשיבות התקשורת בדמוקרטיה? חשיבותה של התקשורת כגורם המשרת את הציבור ומעביר לו מידע בנושאים ציבוריים ופרטיים הנוגעים לכלל מעוגנת בפסיקה הישראלית והעולמית, ומדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות הוא אחד מהמדדים המובילים בעולם לבחינת חוסנה של הדמוקרטיה במדינות העולם. על אף שהשלטון לא מעודד בדרך כלל פיקוח וביקורת חיצונית עליו, העיתונות עשויה לספק מידע על המתרחש בעיר, במדינה ובעולם, ובכך היא ממלאת פונקציה של פיקוח חיוני על השלטון”.

בהמשך ביקשו השניים מראש העיר לקבל תשובות לשתי שאלות: “מדוע ראש העיר, דובר העירייה ורוב סגניה מסרבים באופן גורף למסור תגובות רשמיות ולהתראיין בשם העירייה לכל כלי התקשורת, במיוחד כאשר עיתונאים ועורכים פונים לקבלת תגובות ספציפיות בנושאים רבים שמעניינים את הציבור ובכך מונעים מהציבור מידע חיוני על עמדות העירייה ועל מדיניותה בנושאים שונים שחשוב לתושבי העיר לדעת אותם? ומדוע ראש העיר בוחרת להעביר מעט מאוד מידע לציבור, עושה זאת אך ורק דרך הרשתות החברתיות, וגם את המהלך הזה היא בוחרת לעשות בדפי פייסבוק או טוויטר לא רשמיים של עיריית חיפה?”.

תשובת ראש העיר מובאת כאן מתוך פרוטוקול ישיבת המועצה: “אני מבינה שלעתים נוצרת מציאות שבה אין תחושת שובע. אני נוכחת בתופעה המצערת שבה אנשים מסוימים בעיר מבקשים לעקוב אחרי בקפידה, שלא לומר באובססיביות, כדי לדעת מה דעתי על כל פתית שלג דאשתקד, בין אם הוא קשור אלי ובין אם לאו. לעומתם, ציבור התושבים המתעניין דווקא משכיל לפנות אלי באופן ענייני דרך מערכות העירייה במכתבים ובמיילים או דרך כתיבת הודעות אישיות באמצעי הרשתות החברתיות. מרבית הפניות הרשמיות של התושבים אלי מקבלות מענה, בין אם מאגף פניות הציבור, מלשכת ראש העיר ולעתים אף באופן אישי ממני, ככל שמתאפשר הדבר בכל הרצינות האפשרית. מחלקת הדוברות בדברים רבים משיבה מאוד, כשזה תלוי בי וקשור אלי אני צריכה להשיב. אני באתי לעבוד, אני עובדת למען הציבור, אני עובדת בשביל הציבור, ואם זה היה תלוי בעיתונאים הייתי צריכה מהבוקר עד הערב רק להשיב לשאלות שלהם. אני נמצאת זמינה בהרבה מאוד ערוצים. כשהציבור רוצה לקבל ממני תשובה הוא מקבל ממני תשובה, ואני חושבת שמספיק עם האובססיביות”.

טלי ליבמן, כתבת “ידיעות חיפה”, אובססיביות?

“השאלות שלנו מגיעות מתוקף תפקידינו כתקשורת, שהם לסקר אירועים, לדווח לציבור על הנעשה ולהציף נושאים חשובים הקשורים לעיר ולתושבים. כל נושא שאנחנו מטפלים בו מפורסם בשקיפות מלאה עם הציבור, אבל אנחנו פונים לאגף הדוברות ואין מענה. במשך שנה שלמה התושבים לא מקבלים אינפורמציה שמגיעה להם לדעת. למה? ככה. השבוע הוציא מנכ”ל העירייה הנחיה לכלל העובדים ולפיה אין להתראיין לכלי התקשורת ויש להעביר את הפניות לדוברות. לכאורה, אין שום בעיה עם ההנחיה הזו, הנוהל הזה לא חדש, רק שהמכתב הוא משעשע. הדוברות לא עונה שכן הנהלת העירייה אינה מאפשרת לדוברות לענות או ליתר דיוק – לתפקד כפי שמצופה מאגף דוברות. הנהלת העיר תחת ניהולם של קליש רותם ונחשון צוק הפכה את הדוברות לאגף אימפוטנטי, חסר חשיבות, כבול ידיים וחסר יכולת פעולה עצמאי כפי שאגף דוברות אמיתי אמור להיות”.

אודיה שווץ, כתבת רדיו חיפה שמסקרת את המתרחש בעיר זה יותר מ־13 שנה, כיסתה כבר כמה מערכות בחירות ומאמינה שהתקשורת המקומית היא כלי הכרחי בקשר שבין התושבים לראש העיר ולהיפך.

“העובדה היא שראש העיר מתעלמת מהרצונות של הציבור, מהצרכים שלו ובעצם מזכות הציבור לדעת”, היא אומרת, “ראש העיר לא באמת רבה עם התקשורת אלא עם התושבים. התקשורת מסתדרת היטב בלעדיה. אני את עבודתי עושה במקצועיות, בודקת כל ידיעה ואת אמינותה כמה פעמים, מצליבה מידע, מבקשת תגובה ורק אז מפרסמת. אני לא צריכה את ראש העיר בשביל לקבל סיפורים, לחשוף חשיפות או להביא את המידע לציבור. אבל ראש העיר יכולה להעביר דרכי את המידע שהיא בוחרת להעביר – כמובן שבסוף זה נתון לשיקול דעתי – או להשמיע את הצד שלה. הרי למטבע יש שני צדדים, אבל הציבור נאלץ לקבל רק צד אחד. אני משמשת פה של האזרח הקטן – זה שלא יכול להתמודד מול מערכת ביורוקרטית גדולה או מול הארגון שנקרא עיריית חיפה”.

 

אודיה שווץ. "עינת קליש רותם נופלת כמעט על כל מוקש אפשרי" (יואב איתיאל)

אודיה שווץ. "עינת קליש רותם נופלת כמעט על כל מוקש אפשרי" (יואב איתיאל)

 

“היא הקיפה את עצמה לא רק בחומת מגן נגד התקשורת”, אומר איתיאל, “אלא חמור מזה – נגד הציבור כולו. היא ראש עיר לא נגישה למרות הפייסבוק והציוצים. ראינו את זה גם באסיפות העם בשבוע שעבר שעסקו בהתחדשות העירונית בכמה משכונות העיר. כשמישהו הביע את דעתו היא השתיקה אותו כאילו הוא ילד בכיתה ג’. היא פשוט לא מתקשרת. מה עם האוכלוסיות השלמות שלא מכירות בכלל את הפלטפורמות האלה פייסבוק וטוויטר? אני לא יודע מתי העירייה עשתה בפעם האחרונה סקר כמה תושבים משתמשים בטוויטר בשכונת חליסה או בבתי האבות של העיר. ציוץ כאן או שם פשוט מדיר אוכלוסיות שלמות שאליהם מגיעים דרך בית העם, דרך הרחוב, דרך העיתון ודרך הרדיו. עוד נקודה שצריך לומר היא שאין שום רע בראש עיר מצייץ, אבל זה לא במקום. ראש העיר הזו היא חד מימדית – או שדה תעופה או כלום, או טוויטר או כלום. בעיר מורכבת כל כך כמו חיפה, עם 300,000 תושבים, את צריכה ערוץ פתוח לכולם בכל דרך אפשרית, והרשתות הן לא במקום. לא היה רע אם היא היתה ממשיכה במסורת לדבר ברדיו שעה בשבוע עם תושבים, ולא היה קורה שום דבר אם היא היתה עונה לעיתונאים. כעיתונאים שמסקרים את העיר הזו מעולם לא היתה לנו פגישה עם ראש העיר, אפילו לא אחת. אלה הם דברים בסיסיים, וכשברגע האמת, וחס וחלילה נחווה פה אסון, לא נוכל להרים טלפון לראש העיר כדי לשמוע מסר מרגיע. אני לא יודע מה יקרה באירוע כזה. קודמה הצטיין דווקא באירועים אלה בהרגעת העיר”.

“הנהלת העיר הפכה את אגף הדוברות לריק מתוכן”

“תגובת העירייה תפורסם לכשתתקבל” הפך להיות משפט קאלט בין העיתונאי והעורכים בתקשורת המקומית, אבל גם העיתונאים הארציים כבר החלו לשנן אותו. אחיה ראב”ד, שמסקר את חיפה באתר “YNET”, כתב בתחילת החודש במאמר סיכום על שנתה הראשונה של ראש העיר בתפקיד: “קליש רותם שיתקה לחלוטין את מערך הדוברות בעירייה. הודעות לעיתונות כמעט שאינן מתפרסמות, ולשכתה אינה עונה לשאלות עיתונאים ומחרימה לחלוטין את התקשורת המקומית. במהלך השנה היא התראיינה פעמים ספורות, ופעם או פעמיים בחודש היא מפרסמת פוסט בפייסבוק או מצייצת בטוויטר”.

הילה מלמד, עורכת אתר “Mekome”, עבדה צמוד לאגף הדוברות בעידן יהב, ועל עידן קליש רותם בנושא התקשורת המקומית היא לא חוסכת במילים.

“זוהי שנה שבה התקשורת בחיפה מתמודדת עם שלטון אחר, שנה שתיזכר לדיראון”, היא אומרת, “אני באמת מאמינה שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, ופה בחיפה קמה עירייה שלא מאמינה בזכות הציבור לדעת, שמאמינה שהיא יכולה לייצר את החדשות בעצמה בדף הפייסבוק, וכמו שהנהגת העיר הנוכחית זכתה בראשות העיר, כך היא ממשיכה גם אחרי שהתיישבה על הכיסאות – הרבים, יש לומר – כי אם זה עבד לדונלד טראמפ, אז למה שזה לא יעבוד לקליש רותם. הסממן הראשון לזה קרה ביום הבחירות עצמו. כשהנתונים נטו לטובתה כבר אי אפשר היה להשיג ולו מילת תגובה אחת לציטוט. הדובר שלה דמם. זה המשיך בישיבת מועצת העיר הראשונה, שבה כל העיתונאים, והיו שם גם מהתקשורת הארצית, זכו לראות את הגברת הראשונה של חיפה מנפנפת כתב בזלזול בלתי נתפש – משהו שגם תושבי חיפה זכו לראות בחסות שידורי הלייב מהמועצה. ואז השתררה דממה. אין יותר תגובות לתקשורת, מלבד לכנות את קהילת הכתבים בשמות גנאי. התרגלנו לשלוח בקשות לתגובה ולדעת שלא יהיה מענה בצד השני, זה לא לרמה שלהם לענות לשאלות של תושבי חיפה. אם אחזור לשידורים החיים, במשבר הראשון שפרץ בישיבת מועצת עיר סוערת במיוחד החליטה הנהגת העיר להחשיך את המסך כמו במיטב המשטרים הדיקטטורים. אם לא שמתם לב, זו הדרך שחיפה צועדת בה כבר שנה, ואין בה שום דבר דמוקרטי. הכל רק למראית עין”.

 

הילה מלמד. "אין יותר תגובות לתקשורת, מלבד לכנות את קהילת הכתבים בשמות גנאי"

הילה מלמד. "אין יותר תגובות לתקשורת, מלבד לכנות את קהילת הכתבים בשמות גנאי"

 

איתיאל, אולי אנחנו טועים והיא צודקת? היא לא רוצה מתווך בינה לבין התושבים ואנחנו העיתונאים מיותרים.

“יש דוקטרינה כזו, היא לא המציאה אותה. במידה רבה נוקט בה ראש הממשלה, כמו גם נשיא ארצות הברית. אתה יוצר קבוצות שאתה שולט בהן, בין אם על ידי טרולים ובין אם בניהול רשימות, ואתה שולט במסר. חלק מהבעיה הזו אינו ייחודי רק לה, והיא אכן מיישמת שיטות של אחרים. אבל יחי ההבדל הקטן – היא לא נתניהו וגם לא טראמפ. כולם צריכים להבין למה זה לא טוב, כי מהו תפקידנו? תפקידנו הוא לבקר. אם ראש העיר אומרת שלהאריך את מסלול שדה התעופה זה הדבר הכי חשוב לעיר כי אחרי זה יהיו לנו תיירות ומסחר ושירותים, אתה צריך לבקר זאת אם אתה חושב שזו שטות גמורה ולא מוכחת. החלק הביקורתי הזה יהיה חסר בפוסט בפייסבוק כי הוא לא קיים בדיאלוג הישיר. אני לא מעוניין לעשות רק העתק-הדבק על הודעות דוברות של עיריית חיפה, אלא גם לתת להן פרשנות וקונטקסט אחר, ולכן אי אפשר לקיים רק מונולוג. בשביל לקבל את הדופק של העירייה אנחנו לא צריכים רק את ראש העיר – יש עניין של התנהלות יומיומית. היא שיתקה מערך שלם של דוברות והסברה, ואני חש שגם הם חשים אי שביעות רצון מההתנהלות הזו. תפקידם היה לשרת את התקשורת בשם ראש העיר כמובן, ויש אצלם אי נוחות מההתנהלות הזו”.

ליבמן לא חוששת להביע את דעתה בפוסטים לוחמניים בפייסבוק, גם במחיר של ספיגת קיטונות אש, קללות ונאצות. “המציאות מוכיחה כי הנהלת העיר לא סומכת על העובדים שלה, לכאורה כמובן”, היא אומרת, “פעם כל שאלה וכל פנייה היו נענות, גם אם הן היו לא נעימות. אגף הדוברות עבד בלי הפסקה. היתה תקשורת בין הצדדים והתנהל מערך דוברות לתפארת. היום כל שאילתה, כל פנייה וכל בקשה להתייחסות או לתגובה שמגיעות לאגף הדוברות, מועברת לעיון בלשכת ראש העיר. עובדי אגף הדוברות אינם יכולים לטפל בפניות כפי שהם אמורים לעשות מתוקף תפקידם. טובים ככל שיהיו, והם באמת כאלה, נלקחה מהם הסמכות הטבעית שלשמה הם מקבלים שכר, והם לא יכולים לבצע את עבודתם, להפעיל שיקול דעת או להגיב ולו לשאלות הפשוטות ביותר. הנהלת העיר הפכה אותם לריק מתוכן. אני במקומם הייתי נעלבת. במקום התושבים הייתי מתרעמת וכתקשורת אני מצטערת”.

 

טלי ליבמן. "עינת קליש רותם ונחשון צוק הפכו את התקשורת לשק חבטות"

טלי ליבמן. "עינת קליש רותם ונחשון צוק הפכו את התקשורת לשק חבטות"

“התקשורת החיפאית היא לא פראיירית”

במהלך השנה האחרונה התראיינה קליש רותם פעמים ספורות בלבד. היא פגשה את אמירה לם מ”ידיעות אחרונות” לריאיון חגיגי לפסח שקיבל את הכותרת “מבחינתי חיפה זו אשה מוכה לכל דבר ועניין”. בריאיון לגיליון 50 המשפיעות של “ליידי גלובס” בספטמבר היא סיכמה שנה סוערת וצוטטה בכותרת: “יש גורמים שלא אוהבים את המעורבות שלי. לצערי, זה רק מתחיל”. בין לבין היא התראיינה שוב אצל מזרחי ברדיו צפון, בשני אתרים בשפה הרוסית – “רלוונט” ו־”haifaru”, אצל אלי לוי ברדיו חיפה ואצל אלירן טל באתר “ניוז חיפה והצפון”, ואירחה בלשכתה את חוה רימון, עורכת מגזין “חיים אחרים”, ואת מו”ל המגזין נועם שרון.

“ממה שאני מבין”, אומר איתיאל, “קליש רותם לא חושבת שלדבר עם אנשים זה דבר רע, גם אם הם מהתקשורת. היא אוהבת לדבר עם אנשים, והיא מאוד אוהבת להיות במרכז ושעושים לה לייק. זוהי תחושתי. היא אוהבת להתראיין ושכותבים עליה, אלא מה – היא לא אוהבת להתראיין על ידי מישהו שכותב עליה בצורה ביקורתית. אי אפשר להגיד עליה שהיא לא מתראיינת, כי היא מתראיינת והיא אוהבת את זה מאוד. היא פשוט לא אוהבת להיות בסיטואציה שבה הריאיון הוא ביקורתי. היא יודעת שעלולים לשאול אותה על כל הדברים שהיא היתה אמורה לעשות ולא עושה או על הדברים שהיא עשתה ושהסתיימו למשל בהרשעה פלילית. אז היא לא רוצה לדבר על זה, כמו גם על איך היא יושבת בוועדה לתכנון ובנייה לאחר הרשעתה. זה עומד בניגוד משווע לדמות שהיא ניסתה לשדר – פתוחה, רגישה וזמינה מאוד, וזה בפני עצמו איזשהו פייק. העובדה שהיא לא מתראיינת לא באה מתוך פילוסופיה מתוחכמת אלא מתוך זה שהיא חוששת לענות על שאלות שאין לה תשובות אליהן, או לפחות תשובות טובות. בשורה התחתונה – זה לא שהשתיקה הזו היא דבר סופר מתוחכם, או סופר מתוכנן במקרה שלה. בואי נשים את הדברים על השולחן – אין לה תשובות והיא נמנעת מסיטואציות שבהן ישאלו אותה על תשובות שאין לה. לכן יש לי הרגשה שהריאיונות שהיא כן נותנת מלווים בהבטחה שהיא לא תישאל שאלות קשות שאין לה תשובות עליהן ושהם לא ילוו במעטפת ביקורתית. כך נראים הריאיונות שהיא העניקה עד היום”.

שווץ: “מאז ומתמיד אני פונה למחלקת הדוברות על מנת לקבל תגובה. עד שקליש רותם נבחרה התגובה היתה מתקבלת, לעתים גם עם הסברים מנומקים ולפעמים בגוף התגובה היה הסבר מניח את הדעת עד כדי כך שסיפור לפעמים היה מאבד מערכו ונקבר. לפעמים התגובה היתה הסיפור עצמו. בעידן קליש רותם ברוב הפעמים אין קול ואין עונה – מערכת הדוברות המצוינת לא מחזירה תגובה. אם היא היתה עונה היא היתה יכולה בחוכמה למנוע גם סנסציות עיתונאיות, ובכך לעצור את התדמית שלילית שנוצרה לה מאז כניסתה לתפקיד. מי שמפסידים הם כמובן התושבים. קליש רותם נופלת כמעט על כל מוקש אפשרי, וכך נוצר מצב שבו רוב הסיפורים על עיריית חיפה הם שלילים ומציגים את העיר בצורה רעה. מי שנפגעים הם שוב התושבים. אבל אם היא לא נגישה, אז אולי סגנה וממלא מקומה צוק יהיה זמין? זהו, שלא. פעמיים ביקשתי להיפגש איתו. בפעם הראשונה כדי להכיר ולשמוע מהו החזון שלו, ובפעם השנייה כדי לשמוע מה התוכניות שלו בנושא התיירות כמחזיק התיק. צוק יכול היה לשטוח בפני את עמדותיו ואת חזונו, היה יכול לעניין אותי בתוכניותיו העתידיות, גם אם אוף דה רקורד, ולו כדי שאבין מיהו צוק ומהי תרומתו לעיר. הוא יכול היה לספר לי על האג’נדה שלו כי חשוב שאיש תקשורת יידע זאת על מנת להעביר את המסר בצורה המדויקת ביותר, אבל במקום זאת הוא סירב באלגנטיות. הציבור מפסיד, וכך כמובן גם הצמד שממשיך לספוג כותרות שליליות”.

ליבמן: “התמונה היא ברורה. השניים, קליש רותם צוק שמנהלים את העיר יחדיו, בנו כוורת סגורה ומתנהלים בעירייה כאילו זה הבית הפרטי שלהם. לפני כמה שבועות נערך אירוע 50 שנה לזכרו של אבא חושי. אחד מהדברים היפים שנאמרו עליו היה שהוא נהג לעבוד בלשכתו עם דלת פתוחה, כך שאנשים יוכלו לעבור ולראות אותו. היום זה הפוך לחלוטין – הדרך ללשכת ראש העיר סגורה. הם מספרים לכם רק מה שהם רוצים. כל השאר הוא סודי. קליש רותם וצוק הפכו את התקשורת לשק חבטות, לתקשורת עוינת שמואשמת לכאורה על ידם ועל ידי אנשיהם חדשות לבקרים בפייק ניוז. התקשורת החיפאית – ואת זה הם לא משכילים להבין – היא חלק מהתושבים בעיר. התקשורת החיפאית אהובה על התושבים, התקשורת החיפאית היא הגוף הכי קשוב והתקשורת החיפאית תמשיך לעשות את עבודתה נאמנה. התקשורת החיפאית היא לא פראיירית, ובטח לא פייק ניוז”.

איתיאל: “בסופו של דבר, קליש רותם מכהנת על זמן שאול, וגם בצורה הזו של תקשורת עם התושבים ימיה הם קצובים. נקווה בשביל תושבי חיפה שיזכו לראש עיר עם קשר אמיתי לתושבים. אולי לתושבי חיפה זה קשה יותר כי היה להם ראש עיר שהיה נגיש מאוד”.

 


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בחיפה?

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו – חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו – חיפה והצפון"


 

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

11 תגובות
  1. השופט

    אנחנו אלה שיצרנו את ההפיכה השלטונית בחיפה.אנחנו אלה שאם לא נראה פעילות מצד המתבצרים בבית העירייה.נגרום שוב להפיכה שילטונית.ותאמינו לי זה יקרה .

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קליש רותם ראשת העיר לא פרייארית בכלל כל מה שהיא עושה זה לטובת תושבי חיפה וקרית חיים על כן הניחו לה לעשות את עבודתה נאמנה עבור השנה בקדנציה זו יש לברך אותה על השגיה הנאים בהצלחה להמשך פעילול פוריה וענפה אבי בוחבוט

  3. איך טרנו עדיין בעירייה אחרי הרשעתו??

    בואו תספרו לציבור את הסיפור האמיתי של יהב. צחי טרנו היה ראש המטה של יהב, ובזכות "כישוריו" אלו, חסר הכישורים הזה קיבל את תפקיד דובר העירייה. הוא פשוט ידע יותר מדי לכלוך על יהב והכספים של יהב.
    ב-2010 צחי טרנו הורשע בפרשת מלך החניונים, שלמזלו של יהב ואנשיו אותו אדם לא איתנו, הלך לעולמו, ולא יוכל להפליל אותם.
    צחי טרנו, שיהב התחייב שאם יורשע לא יועסק יותר בעירייה, שמר על תפקידו בזכות איום בתקשורת שהוא "יפתח את הפה" כלומר יפליל
    את הבוס, שהחבר שלו לינדנשטראוס מדניה סגר עבורו את התיק בפרשה רק חודש לפני הבחירות במהלך תמוה מאד.
    טרנו המשיך – ולמרבה הפלא – ממשיך לקבל משכורת גבוהה כבכיר בעירייה עם הרשעה פלילית.
    איך זה מתיישב עם מדיניות הנקיון של עינת קליש? ממש לא ברור.

  4. ענת הופמן

    אני לא תקשורת.אני סתם אזרחית.
    השכן שלי בנה מקווה ללא היתר בניגוד לחוק בקומת הקרקע.בגלל החפירות שלו כל הבניין הזדעזע נוצרו סדקים אצלי בבית.חשבתי שלראשת העירייה יהיה איכפת.הבניין שלנו בניין טמפלרי לשימור.כתבתי לקליש מכתב אחרי מכתב.שלחתי לה מכתבים רשומים.ניגשתי גיששתי
    ביקשתי התחננת לדעת למה היא ביטלה צו הריסה נגד העבירה החצופה וההרסנית הזו.אין תשובה מקליש.
    בירושלים יש כותל.בחיפה יש קליש. פשוט לדבר אל הקיר.
    זכיתי מראשת העיר שלנו ליחס של זלזול וביטול.המכתבים שלי תוייקו בפח הזבל.העבריין בבניין שלי ממשיך בשלו כאילו כלום.כי באמת לא היה כלום.האדריכלית המהוללת בלישכת ראש העירייה לא עוסקת בזוטות כמו שלי.

  5. הרב פיינשמעקער

    משתמש אנונמי לא מזוהה אבי בוחבוט, או שאתה מקבל תשלום מראש העירייה, או שאתה בכלל לא מבין על מה הכתבה. תבחר.

  6. ענת הופמן

    המשתמש האנונימי הבלתי מזוהה שכתב עכשיו כמה עינת קליש טובה ושצריך להניח לה לעבוד בשקט….אז למה הוא לא מזדהה?

    לי יש ניחוש

  7. לא להאכיל את הטרול

    עינת מתראיינת לתקשורת. כלבו, רדיו חיפה, ניוזים אינם תקשורת

  8. אילנה

    מתוך נסיון אישי, אין תשובה למכתבים (ליתר בטחון מונחים בתיבות הדואר בבניין העירייה ולא בדואר ישראל). התשובות היחידות שקבלתי היו מסוג, שאיני צודקת. מכתב שמוכיח שאני יודעת על מה אני מדברת, לא נענה כבר מספר חודשים

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר