הבוקר השחור של 7 באוקטובר שינה לחלוטין את מערכות היחסים בין ישראלים לפלסטינים, בין יהודים לערבים, ובין מדינת ישראל לשכנותיה. האירוע ההיסטורי של מלחמת עזה, שאנו עדיין נמצאים במהלך התרחשותה, מעצב מחדש תפישות קולקטיביות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וביוזמת החמאס עוטה על עצמו גוון דתי המאפיל על הסכסוך הטריטוריאלי והלאומי.
בפלישה למסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים ובביצוע רצח העם המתוכנן ביישובי עוטף עזה הבהיר חמאס לכל מי שחשב כי ניתן ליישב את הסכסוך בהיבטים רציונליים ובניהול של אינטרסים כלכליים משותפים, כי המאבק הוא מסוג אחר. זאת התנגשות של תרבויות, בין מבקשי המוות שיצאו מרצועת עזה לאוהבי החיים שיצאו לרקוד ולאהוב בטבע או קמו לבוקר של חג ושמחת תורה ביישובי העוטף.
הטרור האסלאמי של חמאס לא הבדיל בין יהודים לערבים ולימד שיעור גם את האוכלוסייה הערבית בארץ. האכזריות שבה מחבלי חמאס הרגו בתושבי הפזורה הבדואית מלמדת על אימוץ תפישה הלכתית של תכפיר – הוצאת מוסלמי מדת האסלאם באופן המתיר את דמו. זוהי מדיניות הלכתית המזוהה עם ארגון דאע"ש.
רוצים להישאר מעודכנים?
מאז פרוץ מלחמת עזה חל שינוי גם בגישה של מערכת הביטחון לנעשה בתוך הארץ, ומשטרת ישראל החלה לפעול באופן ממוקד ונחוש נגד מוקדי הסתה בחברה הערבית, בין אם באמצעות מעצרים עקביים של מסיתים ברשת או איסור על התקהלות המונית לצורך הפגנות הזדהות עם האויב בשעת מלחמה. מדיניות זו נועדה להגן על הסדר הציבורי ולמנוע תמונות כמו באירועי "שומר חומות" שיצרו נזק מהותי לאמון בין יהודים לערבים בערים המעורבות.
עד כה ניתן להגדיר את מדיניות המשטרה כהצלחה, ולראיה – השקט היחסי ברחוב החיפאי, שבשנים האחרונות חווה תהליך של רדיקליזציה, בעיקר על ידי התארגנות של צעירים שחלקם הגדול לא בני העיר, והם הגיעו ללמוד במוסדות האקדמיים בחיפה ובחרו להשתקע בה, תוך כדי פיתוח מרחב תרבותי פלסטיני עצמאי אך גם תוך גיבוי של מכונת הרעל החמאסית שפועלת בעוצמה ברשתות החברתיות, ואשר בבנייתה התקשורתית הושקעו מיליוני דולרים.
שנת 2023 היתה שנה של שינויים הנמצאים בהתהוות ומאתגרים את מציאות חיינו. מדינת ישראל המתאוששת מזוועות 7 באוקטובר מנהלת כעת מלחמה קונבנציונלית עוצמתית ברצועת עזה לצד מלחמה מדודה באש בגזרה הצפונית. תוצאות המלחמה ישפיעו בעתיד על מקומה של ישראל במזרח התיכון ועל מערכות היחסים בין יהודים לערבים בתוכה. אמנם מלחמת עזה איננה מלחמה קיומית, אך היא תגדיר מחדש את איכות החיים ואת מאזן האיומים האסטרטגיים עבור הדורות הבאים. לכן יש לסיים את הלחימה בהכרעה צבאית ברורה תוך מיטוט שלטון החמאס ופגיעה בכל תשתיותיו האזרחיות ברצועת עזה ובגדה המערבית.
* הכותב הוא ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ומלמד וחוקר באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת רייכמן
תגובות