מאז 7 באוקטובר השתנו החיים של כולנו. כאיש חיי לילה ומסיבות, התחושה היא שסגרו לנו את המסיבה. המראות הקשים שחווינו השאירו בור עמוק בנפש והוציאו לנו את החשק לצאת לבלות. נכון, אנחנו לא נמצאים בחזית הלחימה ולא פלשו לכרמל או לעמק האלכוהול ג'יפים לבנים עמוסי בני שטן, אבל עדיין כולנו פגועים בנפש.
המלחמה השפיעה כמובן קשות על חיי הלילה בחיפה ובקריות. בשבוע הראשון למלחמה הפנמנו שמסיבות ובילויים לתקופה הקרובה הם לא משהו שאפשר לדמיין בכלל. רוב אנשי הצוות שלי ואני גויסנו למאמץ המלחמתי, חלקנו בצו 8 וחלקנו בצו 8 אזרחי. כולם למען מטרה אחת, מדינת ישראל לפני הכל – לפני הפרנסה ולפני העקרונות.
הייתי בטוח שממשלת ישראל תעזור, בכל זאת – תקופה לא פשוטה כלכלית עבור עצמאים, במיוחד בתחום המסעדות והפאבים. אבל מה שקיבלנו מהממשלה אלו פרורים שבקושי מספיקים לתשלומי אגרת שילוט. השכירות דופקת כמו שעון שווייצרי מדויק, הארנונה דופקת כמו פטיש ענק, ושכר העובדים והמנהלות פוגע כמו תאונת פגע וברח. איך כתב פעם משורר ענק – "מי שנדפק פעם אחת לא יכול להיגמל".
אז אחרי שנדפקנו מכל הכיוונים וכאבנו על חברים שנרצחו וחיבקנו את חיילי צה"ל הגיבורים, אחרי 60 ימים של מלחמה החלטתי לפתוח את הספריה שלי, הפאב שמשמח כל כך הרבה אנשים. היה לי קשה מאוד מהבחינה הנפשית להרים מסיבה, וב-play הראשון של די.ג'יי נינו הרגשתי שאני הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב. אין ברירה, הראש מכתיב, חייבים לשמור על המורל, וגם על הפרנסה. אחרי 60 יום אנשים רוצים לצאת, לשתות ולהתפרק.
רוצים להישאר מעודכנים?
הרגשתי לא שלם עם פתיחת העסק בזמן מלחמה, ולכן רתמתי את כל צוות העובדים שלי, וברווחים מהמסיבות הראשונות יצאנו לשמח חיילים בגבולות. בכל יום שני בשבוע נסענו לשטח כינוס אחר, בצפון או בדרום, הבאנו בשרים להכין על האש, מערכת הגברה, זמרים – הכל כדי לשמח את הגיבורים שלנו. בפרויקט הזה שותפים לא מעט אנשים שתרמו מעצמם ועזרו לנו להרים אותו.
החיילים שאיתם דיברנו היו נחושים. הם ביקשו – נכון יותר, דרשו, שנקיים חיים רגילים, שנשמור על שגרה, וכן – גם שנמשיך עם המסיבות, אחרת כל הנוכחות שלהם על הגדר לא שווה כלום.
במדינת ישראל המעבר מעצב לשמחה קורה ברגע אחד קטן. יום הזיכרון מסתיים ב-19:59, ואחרי דקה נפתחות חגיגות העצמאות. מאז השבת השחורה אני מרגיש כך בכל יום – מחכה שהדקה הנוראית הזאת תעבור.
לכו לשמח חיילים, ובואו לפאבים לספר לנו איך היה. ולאנשי צוות הספריה שלי – אתם הכי גיבורים שיש. אני מחכה שתחזרו אלי מהמילואים ומבטיח לא לכעוס יותר מדי כשאתם שותים צ'ייסר אחד יותר מדי. נראה לי שכולנו צריכים את זה.
* הכותב הוא הבעלים של פאב הספריה ומועדון הפלייגראונד
תגובות