אלה ימים קשים. אלה ימים של אלימות ברחובות, טרור של רקטות ואבנים, הפגנות רועמות ודיכוין, מעצרים וזעם, הרבה זעם.
החברה הישראלית שברירית ומלאת סבל. החיים כאן משולים לחיים על חבית אבק שריפה. בכל רגע עלול גץ מקרי להצית את הארץ ובעקבותיה להדליק את המזרח התיכון כולו. אם חפצי חיים אנו, המתכון הבטוח והמוצלח ביותר לאריכות חיים הוא: זהירות. זהירות וכבוד הדדי.
שום דבר זהיר או מכבד לא היה בהתגרויות לאומניות מיותרות ומתסיסות שעשו במהלך השבועיים האחרונים גורמים קיצוניים בשני הצדדים. האלימות השתוללה ברחובות, השנאה פשתה בכל פינה, אזרחים תמימים מצאו את עצמם לפתע תחת מתקפה אלימה ומכוערת שהחלה ללא כל סיבה או הסבר ואין לה כל תכלית או מטרה זולת שנאה יוקדת. ישנם קורבנות לאלימות המשתוללת חסרת הרסן הזאת. לקורבנות יש פנים ויש שמות, יש הורים, יש משפחות, אבל תשובה אין. אין תשובה לשאלה: "למה?".
אני יודע, אין סימטריה, לעולם אין. זהו חשבון פתוח הנמשך ונמתח כבר לאורך יותר ממאה שנים ואין לדעת מתי ייגמר, אם בכלל, ולחשבונות פתוחים יש נטייה להיות בלתי מאוזנים ובלתי פרופורציוניים.
הטרור והאלימות אינם סימטריים, אבל הסובלנות, השותפות וקבלת האחר סימטריות ושוויוניות עד מאוד וכוחן עולה עשרות מונים על כוחה של השנאה.
גם לרחובות חיפה הגיעו הגזענות, האלימות והטרור והשליטו בהם אימה ופחד. אין מנהיגות בחיפה, אין בעל בית שיתייצב בגופו מול הפורעים והמפגינים והרועמים וירגיע במילותיו ובמנהיגותו את הזעם הפורץ. מנהיגות אינה נמדדת מעל גיליונות התכנון או בישיבות מועצה. מנהיגות נמדדת ברחוב, בשטח, ביכולת להשליט סדר וארגון, לצמצם מחלוקות, לשכך כעסים. מנהיגות היא הנטייה הטבעית לבלוט מעל כולם, לעמוד בראש, להתוות כיוון ברור ולהוביל את ההליכה אליו.
לנו יש מנהיגה ללא כיוון, ללא מטרה וללא כל יכולת להוביל או לסחוף אחריה את ההמון. מנהיגה של ישיבות חפ"ק וצילומי תדמית בפרסומים עירוניים. מנהיגות שבמקום לחזק את התושבים ולעודד את רוחם, מצטלמת עם שוטר, מנחמת אותו וטורחת לומר שמקטרגיה ומבקריה עושים זאת אך ורק "משיקולים פוליטיים". כאילו שבעת משבר לאומי, כשאלימות וטרור משתוללים ברחובות ואזרחים משלמים בחייהם וברכושם, פוחדים לצאת מהבית ולוטשים עיניים מודאגות לעבר ראש העיר ומשוועים לעזרה – כאילו מה שמעסיק אותם אז, זו השאלה אם הם תומכים בה או לא תומכים בה פוליטית.
רוצים להישאר מעודכנים?
פוליטיקאי ציניקן עוסק בחשבונאות פוליטית בעת שכזו. יש לנו כבר אחד כזה, בירושלים. החיפאים אינם זקוקים לפוליטיקאי ציני נוסף, במיוחד לא לפוליטיקאי שמנהיגות היא ממנו והלאה.
לא צריך להתפלא על קליש. כפי שנעלמה מעיניי הציבור במשך שנת הקורונה כולה והתבצרה בלשכתה ובביתה ודיברה אל הציבור באמצעות תוכנת הזום, וכפי שהיא מתעלמת בשיטתיות מאלפי פניות של תושבי העיר ושלל גורמים רשמיים המבקשים את התייחסותה לסוגיות שונות, כך היא נוהגת גם עתה, בעת משבר של ממש, כשמנהיגות ודוגמה אישית נחוצות יותר מתמיד.
ובאין מנהיגות, על כל אחד ואחד מאיתנו להיות מנהיג ולהוביל את הקו המתון, הסובלני, הבוגר והאחראי כדי להשיב אל הרחובות את השלום, האחווה וחיי השותפות בין הדתות, העדות והקהילות המרכיבות את הפסיפס החברתי החיפאי המיוחד.
אסור להיכנע לשנאה, לטרור ולאווירת הפחד. אסור לתת לזעם לנצח. הקריאות לחיפאים ברשתות החברתיות להחרים את עסקי האוכלוסייה הערבית בעיר, כדי "לא לפרנס אותם", הן חרפה. החרמת עסקים של תושבים תמימים שאין להם כל קשר עם טרור, אלימות או שנאה אך ורק על שום היותם ערבים – לא רק שהיא ענישה קולקטיבית המבוססת על גזענות טהורה, שנאה והסתה, ולא רק שאין בה כל תכלית או מטרה ראויה לשמה, אלא שהיא גם פעולה אנטי חיפאית העומדת בניגוד גמור לאופייה של העיר המעורבת ולערכיה.
חיפה היא אי זעיר של סובלנות, שלום ואחווה בים עכור של חשדנות, שנאה ועוינות. אלא שהגאות לעיתים גבוהה במיוחד, והמים העכורים עולים ומציפים את האי הירוק והזעיר. כדי למנוע את הצפתו המוחלטת ואת טביעתנו-כולנו, עלינו להיאבק ללא רחם בגאות, להגן על גבולות הסובלנות העירונית ולשמור באדיקות ובקנאות על ייחודנו ואופיינו.
הסובלנות היא הנכס הראשי שלנו. הסובלנות תמיד-תמיד מנצחת.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מבקר, מרצה, סופר ומטייל
